"הסונטות של שקספיר" מאת ויליאם שקספיר - שעברו עיבוד בימתי למחזה מקורי, אפוף מסתורין ומרהיב בבימויו של מאיר בן סימון - מוצג ב"צוותא" ת"א על ידי קבוצת תיאטרון "תספיס". טקסטים שנונים, מעוררי מחשבה. משחק מעולה.

צילום: יוסי צבקר.
 
154 הסונטות של שקספיר (1609) הם אחד מגופי השירה הגדולים שנוצרו אי-פעם. הן ראו אור לפני למעלה מ-400 שנה, אך כוחן הקלאסי ואיכותן התרפויטית מרתקים את קוראיהן עד עצם היום הזה. השפעתן המכוננת על שירת העולם, המשלימה את זו של מחזות שקספיר על הדרמה העולמית, מציבה את הסונטה השקספירית בשיאה של היצירה הלירית העל-זמנית ובת-הזמן.
 
המחזה המוצג על ידי קבוצת תיאטרון "תספיס" , שבמסגרתו בוצע עיבוד בימתי, אנו רואים דובר ונמען נאים ומטופחים, שהמראה היא בת-לווייתם התמידית. ומספר דמויות  נשיות המייצגות את החברה, אמא, מאהבת ואולי גם שכנה שמרנית-קנאית. רוב הסונטות מופנות לידיד, גבר צעיר ויפה-תואר, יצור המכונס בעצמו, נכנראה מאוהב בעצמו והדמויות  שמקיפות אותו מפצירות בו להנציח את יופיו ולהנחילו לדור הבא. "יצור יפה, ראוי שיתרבה".
 
זהו לא מחזה עם דמויות ברורות, באחת הסונטות נאמר, "הוא ואני אחד, על כן אוהבת היא אותי". כך מתמודד הגיבור שננטש על ידי נשואת חלומותיו בקנאה התוקפת אותו נוכח העובדה ש"הגברת השחורה" חושקת דווקא בדמות גבר אחר, המופיע במחזה בו הוא רואה את עצמו,.היופי החיצוני המסנוור רק מכסה על תחושות בדידות וחוסר יכולת ליצור קשר של אהבה אמיתית ו"הגברת השחורה" שפרט ליופיה ניחנה בכישורים מוזיקליים ומפליאה לשיר, לא מוכנה לבזבז את זמנה לשווא. ומגיעה להחלטה פרקטית. מגיע לה יותר מאשר איזה נרקסיסט שבקושי מסוגל לנדב 'טפטופי אהבה' מהולה בתעתועים.
מעבר למשולש האירוטי הזה, עומדים במוקד ההצגה נושאים כגון: תענוגות האהבה וצער הפרידה, היופי הכלה למול הזמן הדוהר-אוזל ואתגרי הטבע, קנאת היוצר ליצירתו וכיו"ב.
 
המסר המרכזי בהצגה על פי הסונטות של שקספיר הוא שהחיים קצרים. הזמן הוא קצר, המוות נושף בעורפנו והדרך היחידה לנצח את הזמן היא באמצעות היצירה; יצירה אנושית (דרך מעשה ההולדה) או האמנותית, דרך ציור לדוגמא או כתיבה, ( מחזה, ספר וכו'). רק  דרכים אלו מאפשרות לאדם להנציח את עצמו ולנצח את הזמן.

זוהי הצגה מקורית ביותר. יצירה יפה עם נוכחות חזקה בהיבט האסתטי ושופע הדמיון. השחקנים נעים בקצב איטי משלהם, כמו לא מודעים לזמן החולף, אך ברקע שומעים תקתוק של שעונים ושל מטרונום, שלא מותירים מקום לאשליה שהזמן לא עוצר מלכת.

בפן הביצועי נעשה בהצגה שימוש בדרכי מבע מגוונות, ביניהן: חילופי דוברים, שינוי מגדרים, הדהוד הטקסט והכפלתו, "משחקי לשון", דימויים מצלוליים וחזותיים, שילוב נקודות מבט – וזאת, מבלי לשנות את מילות השירים.

שחקני קבוצת תיאטרון "תספיס" מציגים משחק מעולה, אנרגטי וסוחף ומגישיםו את הטקסט השקספירי בדייקנות ובנגישות, עד כי נדמה כי נחשפנו לדמויות כאלו לא מזמן. ורובם מוכרים לנו אישית.

הסונטות של שקספיר - תיאטרון שירה על אהבה ויצירה
מאת: ויליאם שקספיר, תרגום: שמעון זנדבנק
בימוי: מאיר בן סימון, עיצוב חלל: זהר אלמליח, תלבושות: רונה משעול, מוסיקה: נדב ויקינסקי, תנועה: עומר שמר, ייעוץ אמנותי: רועי שולברג., אורה: מיכאל אליעזר.
 בהשתתפות השחקנים: יואב אמיר, רעות ברדה-לוי, אודליה דדון, אורטל זיו, דבי לוין, גל שמאי.
 
ההצגות הבאות בצוותא ב-29.12 שעה 13:00
וב-30.12, שעה 21:00  

פרטים נוספים: צוותא תל אביב ובפייסבוק של קבוצת תיאטרון "תספיס".