זרים ברכבת.
זרים ברכבת. 17.1.18
חברים יקרים, סיפור נוסטלגי. מביא אותו שנית להנאת כולם.
שיקשוק הגלגלים במסילת הרכבת יוצרים מנגינה חדגונית בקצב שתי פעימות - 'עלם - עלמה' - 'עלם - עלמה' - עלם...
תוהה "מאיפה זה בא לי?"...
"אה, זה בא משני הצעירים, היושבים במושבים המקבילים, עלם ועלמה, מילמולם מרחף בחלל הקרון.
"ודאי הם הכירו במהלך הנסיעה", אומר אני לעצמי. שקועים שניהם בשיחה ערה, ובין לבין עולים צחקוקים קטנים, ונענועי ראש של הסכמה...
'עלם – עלמה' – 'עלם – עלמה'... שיקשוק גלגלים מתקתק בראשי. "כן, יפה לראות אותם יחד".
הנוף מחוץ לחלון חולף בעייף.
עוצם את עיניי, מוצא עצמי בזמן אחר. במדי זית. יושבים זה לצד זו, נענועי הקרון, יוצר מגע עדין בינינו, אני מגניב מבט בשער הגולש על כתפי הנערה היושבת לצידי. "אילו רק דברנו", שח לעצמי, ו...
"איך זה קרה לך", שומע פתאום את קולה מדבר אלי, מלווה חיוך קל, מתחת לעיניים אפורות רציניות. כוונתה ליד הימנית שלי הנתונה מתחת לשרוול, בגבס.
"נפלתי לא טוב", חייכתי מופתע למשאלה שנענתה.
"צבא, קורים דברים", אני אומר, ושח לעצמי: "נחתת נחיתה לא מוצלחת"...
"גם אחי הצעיר נפל ושבר את ידו, עכשיו גם ידו בגבס", אמרה היא, מחייכת, משתתפת... חיוכה מעודד
שואל אותה, (ליצור רצף לשיחה), "סיימת תיכון?"...
"מזמן, בחודש הבא מתגייסת"...
"אהה בהצלחה", מאיר אליה פנים. נענועי הקרון יוצרים מגע, כתף אל כתף, נעים. ברקע שומע, קולן של שתי הנשים היושבות מאחורינו, משוחחות בצרפתית, אומרת האשה המבוגרת לצעירה שלידה: "ראי איזה זוג יפה שניהם" והוסיפה - "mon dieu fait quelque chose", (אלוהים עשה משהו), חייכתי לשמע הדברים. גם הנערה חייכה, אחר צחקה...
"אתה מבין צרפתית", קבעה, ממשיכה לצחוק... "כן, מבין".
"זאת דודתי והבת שלה, הן הגיעו מצרפת, לא יודעות עברית". הצחוק עדיין בעיניה. הרכבת האטה..
היא קמה, יישרה חצאיתה. שתי הנשים מאחורינו, קמו גם הן...
"אנחנו יורדות פה" היא אמרה, נוגעת בידי המגובסת. "להתראות"...
"להית"...
עצרה הרכבת בתחנה... "לא בתחנה שלי", חשבתי, מביט מבעד החלון, שלושתן עומדות ברציף, היא הסתכלה אלי ונופפה בידה, אומרת משהו, אך לא קלטתי מה היא אמרה, נופפתי אליה חזרה...
קיצים וחורפים רבים חלפו מאז... עכשיו, שוב יושב בקרון דומה. הרכבת זזה, דוהרת, מותירה התחנה מאחור. שוב, שקשוק גלגלים - 'עלם - עלמה' - 'עלם - עלמה' - עלם...
הרכבת, לא עוצרת...זכרונות עולים ויורדים עם שקשוק הגלגלים.. אני כן עוצר לגעת בתחנות חיי...
צביטת ייראה מתגנבת פנימה לתוכי, "היכן אהיה בעוד שנה... חמש שנים?... עשר?"...
הכתובית בשלט הדיגיטלי בקרון מורה - "התכונן לרדת בתחנה הבאה"... קם, מגניב עוד מבט בזוג הצעירים המשוחחים, ומחייך, נזכר בנערה ודודתה, אומרת: "mon dieu fait quelque chose"...
תגובתך - "הנוסטלגיה לא נסה...".
המילה "נוסטלגיה" פרושה געגועים לאירוע/חוויה חיובית שאדם עבר בחייו.
חוויה זו מובאת בסיפור הזה.
תודה אן, היקרה. התיחסותך לסיפור. (פרח).
היינו צעירים היו היו לנו סיפורים דומים חלפו עברו נקפו עשורים נקלענו לאותה אכסניה -הרכבת וחווינו סיפור דומה שקרה לנו בצעירותיינו והפעם לאחרים.
פחים קטנים מהחיים שמאירים על חלוף הזמן שאנו מקבלים אותו בצורה טבעית.
"נקלענו לאותה אכסניה -הרכבת וחווינו סיפור דומה שקרה לנו בצעירותיינו והפעם לאחרים". כתבת,
גם לך גבי ידידי, (ודאי עוד אנשים צעירים) יש לך סיפור דומה (אולי בוורסיה קצת אחרת), הקשור גם בנסיעה ברכבת, ("אכסניה -הרכבת וחווינו סיפור דומה).
אכן, נסיעה ארוכה ברכבת, עשויה לקרב בין אנשים זרים, זה אל זה. ואיך במקרים אלה הכימיה נוצרת ביניהם.
לפעמים יש המשך לסיפורים האלה. מבחינתי אילו הייתי פחות ביישן, יכל הקשר שנוצר בינינו, לפרוח, אולי גם שלך? (חיוך).
אך לחיים יש 'המפתח' לפתוח, או לסגור דלתות בפנינו, להמשיך במסילת חיינו.
תודה גבי. תגובתך לסיפור.