תשובה לאיתי יהל.
משום מה, הפוסט שכתבת, איתי, נמחק יחד עם התגובות של החברים שענו לך. וחבל.
מקווה שהטכנאים של מוטקה יחזירו הרשומה שכתבת, יחד עם התגובות של החברים. ושאר הפוסטים
גם.
תגובתי כתבתי ב'וורד', ומעתיק אותה לכאן.
הכותרת שלך: "אינני בטוח שמישהו יענה". איתי יהל.
איתי ידידי השלום והברכה.
קראתי רשומתך הכואבת, על הפלגנות בארץ. על ערכי המוסר הירודים, עליהם מדברים גבוהה, גבוהה, אך לא עושים דבר כדי ליישמם, (לפחות ככה זה נראה).
אלא מה, אנשים אלה (על פני הגלובוס, כולל אותנו), לא מבינים שככה מתנהל העולם מאז ומתמיד. החיים, ממש 'קופי' בכל מדינות העולם.
אנשים אלה הם הרוב. פעילים, זועמים, מתפלגים, חיים במתח תמידי.
החלק השני של האנשים (מיעוט) פיתחו זווית ראייה אחרת, הם יותר שלווים. מעריכים את עצם היותם מה שהם. מבינים שזרמו עם מה שהחיים הכתיבו להם - צבא. מלחמות שנכפו עליהם. עבודה, נשואין, הולדת ילדים.
הם שלמים עם עברם, ומשתדלים למצות את ההווה, באופן הטוב והחיובי.
מודעים הם יותר מהאחרים, שיום יבוא, ו'המסך יירד', הם יחזירו את המפתחות וייאספו אל אבותיהם...
מן הטעם הזה, אנשים אלה (על פני הגלובוס), יותר רגועים.
שחיתויות ואי שיוויוניות הקיימת, לגביהם זה דז'וו, הם היו בסרט הזה, סרט שלא מחדש להם דבר.
איתי ידידי, אתה התאכזבת מהחיים בארץ, עזבת וניסית למצוא שלווה בארץ אחרת, אך גם שם אתה ממשיך להיות מוטרד.
מה דעתך לשנות גם אתה, את זווית הראייה שלך על החיים, ("חדל אש כדורים פרוק"), ולהתחיל לרוות מחצי הכוס המלאה של החיים, את המשך ימיך,
בריאות ושלווה. איתי. (חיוך).
הערה: בשחזור התגובה לך, התברר, שדלגתי על שתי שורות מקוריות, ערכתי זו כוללת אותן.
אתה בטוח שהטכנאים? (:
יש בכלל טכנאים המוטק'ה?
חשבתי שרק ,אולי טכנאי מטוסים.
או סנדלרים ממוכנים.
אז אני שמחה לדעת שלא אבדה התקווה
ומי שאולי מחק וצינזר וחסם-הם אנשי תחזוקה.
לא מעטים ירדו וחזרו לא הכל דבש בניכר ולא כתבתי מילה על אנטישמיות.