המחזה, "עושה כרצונו" בת' הבימה מגולל את מסכת ייסוריה וחייה הטרגיים של אסתי ויינשטיין, בת למשפחה של חסידי גור, שעזבה את העולם החרדי, נותקה באכזריות מילדיה ובאין מוצא, התאבדה. סיפור מזעזע, מרגש ומעורר טלטלה. משחק מהמם.

צילום: ז'ראר אלון.
 
זהו סיפור קורע לב על דסי ועל בעלה, יעקוב ועל העולם החסידי, אפוף הסודות. תיאור חייה בצל חוקים נוקשים ובלתי אנושיים שנכפו עליה זועק לשמיים. היחס כלפיה מצד בעלה ומצד בעל הכוח והעוצמה – בדמותו של רב וחבר מרעיו – הוא בלתי יאומן. מדובר באישה שנאלצה לשתוק ולעשות כרצונם של אחרים - כאילו מדובר בחפץ נטול רגשות ורצון חופשי - עד שלא יכלה לשאת יותר את רוע הגזרה ולקחה את נפשה בכפה.

מעניין איזה עונש היה גוזר שופט בבית דין אזרחי, לו היה נחשף להתעללות פיזית ונפשית כזאת שעוברת אישה, שכל ניסיון קטן להתנגד ולהשיב מלחמה שערה, נתקל באיומים ושנאה יוקדת מצד הגברים שסבבו אותה.
"תעשו הכל! שאנשים ישמעו על הספר ויקראו אותו", כתבה אסתי במכתב הפרידה שלה. מעין צוואה שנכתבה בדם ליבה.
בהצגה שעולה עתה בתיאטרון הבימה, מתחוורת התמונה במלוא עוצמתה בסצנות שהזכירו לי את תיאורי האינקוויזיציה. (כניסה לנישואין כאלו היא מלכודת מוות לדעתי). התחלחלתי לראות את החתן מבצע את הוראות התשמיש כמי שכפאו שד, ובלבד שחו"ח לא יחשוב על סקס וישמור על הקדושה המזויפת שלו. ירחם השם. תהליך הניתוק של דסי מבנותיה ממש מצביע על ברבריות ואטימות רגשית, ותיארתי לעצמי איזו 'שטיפת מוח' עשו לילדות הקטות שהביאה אותן לתיעוב כזה.

"תעשו הכל! שאנשים ישמעו על הספר ויקראו אותו", כתבה אסתי במכתב הפרידה שלה. מעין צוואה שנכתבה בדם ליבה. הספר הוא כתב אישום נגד הניכור שהיה מנת חלקה ונגד הניתוק שנכפה עליה. "ההצגה נוצרה בהשראת הספר, והיא איננה ייצוג מדויק שלו ושל חייה של אמי", אומרת תמי מונטג, בתה של ויינשטיין, שיצאה בשאלה,  הרואה באימה אישה חכמה, אמיצה, נערצת. היא מקווה שההצגה "עושה כרצונו" תחזק נשים רבות להיאבק על חירותן ועל ריבונותן על חייהן, ולעשות כרצונן.

המשחק המשובח של אסנת פישמן, המגלמת את דמותה של דסי בצורה מושלמת, בכישרון משחק יוצא מין הכלל בהחלט יכולה להעניק מוטיבציה לנשים להתמודד מול גברים רודנים, בעלי שררה, 'כוחות-על' מזויפים וכדומה מכל שדרות העם, ולעשות כרצונן.

היוצרים:

מחזה מאת: מוטי לרנר על פי ספר מאת אסתי ויינשטיין, בימוי: איה קפלן, עיצוב תפאורה: יהודית אהרון, עיצוב תנועה: שרון גל, עיצוב תלבושות: אביה בש, עיצוב תאורה:קרן גרנק, מוסיקה מקורית: דורי פרנס.
 
בהשתתפות השחקנים: אסנת פישמן (דסי), יואב דונט (בעלה של דסי), יגאל שדה (הרב זילבר), חיים, אחיה של דסי (מורדי גרשון), אהובה, אמה של דסי – אורנה רוטברג, חני, בתה של דסי (אוראל מאור), גילי, בתה של דסי(יוצאת בשאלה) – סיוון מסט.כולם הפגינו משחק מעורר השתאות, אותנטי ומעורר אמון. השחקנים שגילמו את תפקיד הגברים בחייה של דסי הצליחו (שלא באשמתם) לעורר שאט נפש, מה שמעיד שעשו את מלאכתם נאמנה...
שירתן הענוגה והמרגשת של חמש בנותיה הקטנות של דסי: חן בר, אלינור וייל, נטע טרוים, מאי מלר ונוהר קורן, דמה בעיני לקולות מלאכים. כשעצמתי את עיניי, קולן נשמע לי ממרחקים, כאילו מגיע מעולמות עליונים. נחרט בלב ובנשמה. הייתי מוכנה לשמוע אותן עוד ועוד.ן .
 
הצגה מרתקת, מהממת, המסירה את הלוט מעל הנעשה מאחורי הקלעים של משפחות מחסידי גור ולא רק, ששומרים הכול בבטן וסובלים בסתר. ויש עוד מי שמצדד בזכותם של החסידים הללו שמשפילים את האישה עד עפר. מי שחשה נוח במערכת זוגית כזאת, שיבושם לה, מי אנו שנשפט או נבקר אותה?!. שכל איש ואישה יחיו בדרכם ובאמונתם.

הזמנת כרטיסים. תיאטרון הבימה. טלפון:
03-6295555
,