מיכאל אנג'לו

גוש השיש עמד בחצר פייר סודני בחן אותו מכל צדדיו, כבר עשרים וחמש שנים שהגוש הפגום והענק עומד כא,ן
ואף פסל לא הצליח לעשות ממנו משהו, מיכאל אנג'לו בן העשרים ושש שתק כמה דקות, ואמר תן לי לחשוב.

הוא חזר לסטודיו שלו והחל לשרטט מה שעתיד להיות אחד הפסלים היפים והמפורסמים בעולם "דוד" הוא קבל
את ההזמנה מ"אופרה דואומו" עם מודל ושעווה, ואמר אני לוקח על עצמי את המשימה.

האמן ג'ורג'יו וסארי שכתב ותיעד בספר האמנים בתקופת הרנסנס, כשהפסל היה מוכן אי אפשר היה להתכחש
זו היתה יצירת מופת שהתעלתה מעל כל פסל אחר מודרני או עתיק, שום יצירת אמנות לא השתוותה לה.

אנג'לו האמין שפסליו  כבר נמצאים בשיש, וכל מה שנשאר לו זה לסתת את השיש.

בימים אלה מוצגת תערוכה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק הנקראת על שמו, הוא שרטט ומעצב שחושף 
את עומקו של האמן, כשם שניסח מחדש מהי האמנות.

הוא חי יותר מכל אמן בתקופתו,נפטר בגיל שמונים ותשע (נדיר בתקופתו) במשך שנים זרק את מרבית רישומיו לאש, אולי לא ראה בהם חשיבות, מה שנאמר כל רישום של סקיצה על דף לבן, היא דרך להגיע
אל הניצוץ האלוהי.

לאחר שגמר את עבודותיו שרדו רק מעט רישומים שתוארו על יד בני תקופתו כי נגעו באלוהי. מחירם 
היה גבוה גם אז בתקופתו, חייו חשפו את תהליך עבודתו.

התערוכה בניו יורק מדגישה את התכנון הרישום וגם העיצוב הארכיטקטוני ובחיפוש מתמיד אחר האסתטי
מוזיאון מטרופוליטן הקדיש שמונה שנים לאיסוף 128 רישומים מכל המוזיאונים בעולם שכוללים גם את ההכנה לפסל "דוד", כוללים הם גם את סקיצות ההכנה לקפה האססטינת, גם ציור הכנה ענק לפרסקו בארמון הוותיקן.

מבקרים ומומחים לאמנות מתארים את התערוכה כהתנסות רוחנית, גאונותו של אנג'לו מזכירה לנו שהאמנות 
היא חסרת גיל, היא גדולה מאתנו בני האנוש.

אוצרת התערוכה כרמן באמבך אמרה במסיבת עתונאים, האמנות מזינה את נשמתנו, מעניקה נחמה בעת צער
ומחדירה תחושה של תקווה באנושות.

אכן מיכאל אנג'לו הוא גאון יד פעמי אין לו יורש גם לא כפיל. גאונותו נוגעת בשמים ובכל יצירותיו יש ניצוץ אלוהי.