הקבוץ בבתוליו

אוהלים בלבן, צריף בלי רצפה, בכל אחד עמדו שלש או ארבע מיטות, נשים ישנו בנפרד מן הגברים, 
סידרו מקלחת שניצבה על שתי חביות עליונה ותחתונה עם משאבת יד.

זו היתה שנת 1922, הגעגועים הביתה האי וודאות והציפיות מהחיים בקבוץ היתה מועקה, בלי הכנה מוקדמת פרץ של בכי והייפחויות מאחת הפינות.

הם קראו הרבה התלבטו הרבה, מכתבים ששלחו, יומנים שכתבו, וזכרונות שפרסמו. הם עבדו בסלילת כביש שנועד לחבר את נווה שאנן לעיר התחתית שבחיפה.

היה גם נשף ריקודים ראשון, כמעט פולחני, עטופים בסדינים, מוארים בקרניו של ירח, יוזם הנשף עטוף בסדין לבן ידיו פרושות אל על התנועע לקצב מפוחית הפה, מחזה סוריאליסטי,  היו שאמרו שבאותו הלילה נתמזגה נשמת הקבוץ

לא אחת חשף הפרט את נפשו בפני כל הקבוצה, כולם יושבים בחדר האוכל באפילה, שיחות עמוקות מלב אל לב, וכולם קשובים. חיבוטי הנפש היו הפעא בין הציפיות לבין הקשיים המעשיים.

במקום האיזמל והפטיש באו האת והמכוש, הביצות המפיצות קדחת, כמעט כולםפ חלו, ובלעו דלולות כינין.

היתה עזיבה עשרה חבריחם בבת אחת, והשאלה שעמדה באוויר איך זנ ישפיע עלינו? גם אתץ החורף השתדלו להפוך לחוויה רומנטית, יללות הרוח, התפרקות האוהלים לכל עבר, ואתה נשאר פנים אל פנים מול הגשם והרוח, אז נכנסיםפ למאפיה החמה, ומקבלים פיתה חמה עם כוס קפה שחור עד הבקר.

העזיבה נמשכת, האם נתמיד? האם נמשיך? רעב וקדחת, פה ושם ביצבץ אור, נגן חליל ניגן בחלילו, ואחד שידע לנגן בכינור, במאי 1925 נתקבל פסנתר מפראג, שוכן במקום מכובד ליד הספריה.

נולדו חמישה תינוקות, אמהות מניקותץ הקישו בפח כדי להבריח את העכברושים. 

החקלאות היתה אמורה להבריא את העם היהודי, שהתנוון בגלות, היה מרד באורחות החיים המסורתיים, הגלותיים, היה משהו מהפכני שהם אימצו, עולם חדש אדם חדש, כן הרבו לתקוף את החיים בעיר, תיארו את ת"א כבית מלון ענקי, והזהירו כי זו דרך חיים צוענית חיים וייצמן הנשיא לשעבר אמר ששיטת ההתיישבות ניזקה גדול מן התועלת שהיא מביאה.

דמותו של החלוץ האידיאלי חפפה את דמותו של האדם החדש, שאמור להיווצר בא"י בכרזות ובתצלומים הנציחוהו כצעיר שרירי, מקס נורדאו  קרא לחדש את "יהדות השרירים" רובין שיבח את החלוצים, ז'בוטינסקי אמר יש ליצור הלך רוח יהודי חדש, גזע פסיכולוגי חדש, של יהודים.

בוגרי בית הספר החקלאי בבן שמן, יש עליהם להכניס דם טהור אל העבודה, ווייצמן סיכם במכתב אל רעייתו וורה, הם אינם אגדה הם אמת לאמיתה, חזקה ויפה, השיבה אל הטבע זוהתה עם השיבה אל האומה.

גדו העבודה נקרא ע"ש טרומפלדור, הם עבדו קשה, בדרכנו אל הגימנסיה נתקלנו בהם, בחורים פרועי בלורית ולגופם רובשקות רוסיות, נערות דקות גיזרה, לבושות סרפנים פרחוניים הדוקים, תלתליהן גולשים על עורפן, עבדו בצידי הדרך ניפצו בפטישים את האבנים לחצץ וסללו כבישים, כאשר הבטתי בהם התביישתי, אני כבת טובים ממשיכה בלימודי גרה בבית אבן, עם מקלחת, אוכלת לשובע, בעוד הצעירים הזקופים והיפים האלה ממלאים במו ידיהם את מצוות הארץ.

בין העולים קבע סמילנסקי שאינם מביאים עימם נכונות לעבודה קשה, מרעילים את האווירה, גם ויימן אמר יש יותר מדי אינלקטואליים רופאים ועורכי דין, אין לנו צורך בשכל אלא בעבודת כפיים, גם ב"ג היה שותף לדעה זו.

מורה תושב ירושלים קבל על כך, שאיכרים רבים אוהבים לוקסוס, במקום עבודת אדמה, בחלחלה מוסרית אמר איכר אחד קנה פסנתר.

הלוי כתב להוריו, לפנינו מלחמה קשה וארוכה, מלחמה בערבים ובאנגלים, בים, בנהר, בהרים ובבקעות, בקר ובחם, בחול המדבר, באבנים ובסלעים, זו ארץ מיוחדת במינה, היא אוהבת רק את מי שמתקשר אליה, בכל ליבו ונפשו, רק  מי שבא הנה מבלי להביט אחורה, ושורף מאחוריו את כל הגשרים, רק הוא נקלט ומשתרש כאן. מי שאוהב רומנטיקה שישאר שם, זו לא ארץ רומנטית, ברגע שתדרהכו כאן תפוג הרומנטיקה וערפל החלומות יתפזר, ותשאר אדמה פשוטה, מלאה באבנים וסלעים ארץ חדשה חצי פראית, ובלתי מפותחת.