"מהומה רבה על לא דבר" מאת שקספיר בבימויו של אודי בן משה בתיאטרון הקאמרי, הוא מחזה מרתק ושנון בו שזורים יחדיו היבטים קומיים ופילוסופים על אהבה, נישואים ויחסי המינים. משחק משובח ומהנה. נקרעים מצחוק.

צילום: ז'ראר אלון
 
מהומה רבה על לא דבר היא קומדיה של מסיכות – מסיכות של ממש בהן עוטים גיבורי המחזה את פניהם ומסתירים את חזותם החיצונית, ומסיכות במושאל. הקומדיה שבמחזה וגם היסוד הטראגי השזור בה, עיקרם הסתירה בין מראית העין  והתנהגות חיצונית מצד אחד, לבין המציאות שמאחורי מראית העין, מצד שני. ולכן, לאורך כל המחזה, כאשר אנחנו מתוודעים לאופיים האמיתי של הדמויות המככבות בו ומבינים מה מניע את התנהגותם דרך חידודי הלשון העולים על לשונם ובסצנות חילוף הזהויות המתרחשות חליפות לבקרים, אפשר להבין את הסכנה שבשפיטת דברים על פי מראיתם החיצונית בלבד.

שקספיר משרטט עיר מציצנית ורכלנית ואינו חוסך ממנה את הנימה הסאטירית. המחזה רצוף טעויות בזהויות, חילופי שנינויות, שעשועי לשון, אך גם הרהורים רציניים ומעמיקים על אהבה, חתונה, רווקות מאוחרת ולחץ חברתי.

שני הגיבורים שמושכים את עיקר תשומת הלב הם ביאטריצ'ה (בגילומה הנפלא של ענת וקסמן) ובנדיק (במשחק משובב נפש מלווה במימיקה קורעת מצחוק של יובל סגל). שניהם מוקסמים זה מזה, אך למרות החיבה העמוקה שהם רוחשים איש לרעהו, לא רוצים לדבר על אהבה ולא להתחייב. שניהם למעשה עשויים מאותו זן. הפחד גורם להם לנקוט בצעדים מוזרים של התחמקות וקרבה, מעקבים מוזרים  רצופים רעיונות בלתי נדלים, העשויים לשמש מקור לא אכזב למספר בלשים וחוקרים.

"ההצגה נפתחת כשחוזרים מהמלחמה ועכשיו רוצים שלום ורוצים אהבה", מבהיר סגל, "אך משהו עוצר אותם בעצם מלהיות פתוחים ולהודות גם בפני עצמם על הצורך שלהם באהבה". לדבריה של וקסמן, הם מפחדים מהלב שלהם. בתחילת הקשר בין שני סרבני הנישואים הללו, קשה להאמין שהם יגיעו למודעות, יפתחו ויראו את המציאות באור אחר. אולם, למרבה השמחה, לאחר נפתולים, בלחץ החברה והמשפחה, ויותר מכל בזכות האהבה המקננת בהם, הם לא יכולים להתכחש לרגשות האמיתיים המפעמים בהם ומגיעים אל החופה הבלתי נמנעת.

כל העלילה מתרחשת באווירה ססגונית של קרנבל שתחת חסותו מותר הרסן וכל אחד כישר בעיניו יעשה. אנשים מתחזים, בוגדים, כמעט באופן גלוי והרכילות פורחת. בתוך כל ההמולה, המהומה והכוונות הנסתרות והלחץ החברתי, נדמה שכולם משחקים שם בנדמה לי.

הבימוי המצוין של אודי בן משה, המשחק המעולה, התפאורה המעניינת, התלבושות הצבעוניות ויוצאות הדופן והמוסיקה המלווה את המחזה, משמחים, מעלים את המורל ונותנים הרגשה כאילו נקלענו לחגיגה שבה אנו שותפים פעילים.

כשיצאתי לאוויר הפתוח חשתי כאילו נחתי ארצה מאיזה כוכב אחר.
 
היוצרים:
מאת: ויליאם שקספיר; תרגום: עפ"י דורי פרנס
בימוי ועריכה: אודי בן משה; תפאורה: לילי בן נחשון; תלבושות: אורן דר; מוסיקה: בוריס זסלבסקי; תנועה: אריאל וולף; הדרכה קולית: ריקי בוגטין; עוזרת במאי: כנען אליאל.

משתתפים:

ביאטריצ'ה: ענת וקסמן, בנדיק: יובל סגל, דון פדרו: עודד לאופולד, דון ג'ון: דודו ניב, לאונטו: אוהד שחר, קלאודיו: אבישי מרידור, הרו: נטע פלוטניק, מפקד המשמר: מוטי כץ, סגן מפקד המשמר: עזרא דגן, כומר: אבי טרמין, אורסולה: אסנת בן יהודה,
שחקנים המגלמים מספר תפקידים: מיה לנדסמן, רובי מוסקוביץ', אדם שפר, ישי בן משה, איתמר זהר.
התיאטרון הקאמרי 
משך ההצגה: כשעה ו-50 דקות רצופות של תענוג צרוף.