פלשתינה הקולוניה הבריטית
ארמון הנציב ניצב על גבעה עטופה בנוף עוצר נשימה מוקפת בחורשת אורנים, בגינות, ובמזרקה יפהפיה, בארמון היו אלמנטים משולבים מערביים ומזרחיים.
בקומת הקארקע ליד חדר האוכל היה חדר ביליארד, אולםפ נשפים מרוצף ברצפת פרקט, שטיחיפ פרסיים, ואח מחממת הבנויה מאריחי קרמיקה צבעוניים, הווילונות והריהוט כולו הובאו מעבר לים.הקירות כוסו בדיוקנאות של מלכי בריטניה, היתה גם גלריה שם עמדה תזמורת המשטרה, חדרי השירותים היו נפרדים לאנגלים ולילידים.
בשנת 1931 נבחר לנציב ארתור ווקופ, הוא היה רווק אבהי שאהב לארח, הוא היה איש עשיר ובחודש אחד אירח כ-600 איש, השמפניה והכסף זרמו.
הם חיו ברמיה שכולה אשלייה, כאילו הממשלה היתה האימפריה האדירה ולא חבורת פקידים שאיישו מנגנון בפרובינציה נידחת. כל גברת נקראה דוכסית, הניצב נקרא הוד מעלתו, הקונסול היה כשגריר, מנהל מחלקה מיניסטר, נשות החברה הגבוהה היו רובן ככולן נשות הפקידים הבכירים, הן היו מופיעות בנשפים עם מחשופים נדיבים, כתפיים חשופות גם בצינת הקר הירושלמי, כתפיהן וזרועותיהן עטויות בתכשיטים.
כולם ריכלו על כולם ברשעות מתוקה, מיגג'ור בנטלי קנה למזכירתו צמיד העשוי מכסף, ליידי נולן החליפה טבח, מיסיס שרווד יצאה בשאט נפש מכל חדר שהיה בו קפטן בולדר.
המלצרים קבלו הנחיה לחסון בשמפניה היקרה.
ג'ורג' אנטונינוס הכריז שיערות מסיבה בתנאי שכל גבר יבוא עם אשה שאיננה רעייתו, מה היתה התגובה? צחקוקים לחשושים קריצות ורמיזות.
מועדון הגולף נקרא סדום ועמורה, ששכן ליד ים המלח, לידו היה בית הזונות שהקימו השלטונות לשירותם ולפורקנם של החיילים.הנשים עברו בדיקות רפואיות כנדרש.קבעו הם אין אוייב גדול מהשיעמום מלבד כמובן החמסינים שהציקו להם.
הנציב כדי להפיג את שעמומו יצא לצוד שלווים ותרנגולי בר, ארלוזורוב העביר את ימיו בין קבלת פנים לארוחת ערב, ובין תה של אחה"צ לקונצרט. הוא ידע לסגור ענינים על כוסית של וויסקי. כאשר קיש אמר לו שמימיו לא שמע על ביאליק, ארלוזורוב כתב ביומנו איך אפשר? מזעזע.
הבריטים העדיפו לגור בינם לבינם, או בשכונות הערביות, היהודים מכורים לפוליטיקה אמרו.
תאמינו או לא בפרובינציה מדברית של חולות וסלעים ויתושים היתה גם תרבות ועוד איזה, והיתה גם אופרה, מיכאל גולינקין בא מאוקראינה זה היה אחד מפלאי הבראשית, העלו את "אאידה וה"ספר מסיביליה" "הארץ" כתב הרצל פינטז על בית אופרה, מה שריגש אותם ביותר היה הגעתם של אנשים בעלי מוניטין מאירופה, ביניהם יאשה חפץ, ארתורו טוסקניני וגם תומס מאן, בבואם אוששו את האליטה המנותקת ממרכזה התרבותי,.
יחסם של אנשי הרוח בא"י אל מרכזי התרבות באירופה היה מסובך, התרבות היהודית נועדה להישאר בגולה, אך אחרים שרצו לשמר את זיקתם לתרבות שעזבו.
לצד הבוז וההתנשאות היתה בא"י כמיהה עזה בהכרת הגולה.
הבה נחזור אל ווקופ הרווק הנצחי בן ה-57 אשר היה איש צבא מקצועי שהשתתף במלחמת הבורים, במלחמת העולם הראשונה, לחם באוסטרליה ובניו זילנד הביא עמו גם נסיוןבמלחמה בטרור, היה מפקד הכוחות הבריטיים בצפון אירלנד. איש מורכב על גחמות, תואר כרודן גחמני, התפרץ על עובדיו והיה מעליבם, ואח"כ יוצא מגדרו כדי לפייסם, שידר עוצמה, אך שינה כל שנייה את החלטותיו, רצה שכולם יסכימו עמו, השוו אותו להיטלר, כולם שנאו וחשדו בכולם.אהב את הארץ ושנא את השקרים, מדי פעם תרם למפעלי צדקה.
באותה תקופה הגיע אדווין סמואל טייל ברחבי הארץ עם ברנרד שו ועם ג'ון טאנו אלוף העולם באיגרוף.
היה במחלקה פקיד שהיה חובש מגבעת אירופית כאשר הלך לבקר את היהודים והחליפה בתרבוש אדום כאשר הלך לשכונות הערביות. כאשר נקרא לתיגרה ביקש הנחיה איזה כובע לחבוש אמרו לו את שניהם.
השקט והשלווה ששררו היו אחיזת עיניים, בעודם מרקדים על הפרקט, פרץ גל של אלימות, השלטון הבריטי החל לספור את ימיו.
הרווזיוניסטים חתרו תחתם ודיברו על הצורך לסלק את הבריטים, רצו לעשות יד אחת עם הפשיזם של גרמניה ואיטליה אך לא היה צורך, הבריטים הוזהרו כי טרוריסטים יהודים ינסו לרצוחפקידי מימשל, ואכן על ידי פעולותיהם הם זירזו את גירושם של הבריטים מארץ ישראל והשאר היסטוריה.