פרדס מתלבש...

פרדס מתלבש ... שלמת בטון אלתרמן כתב ואנחנו שרנו בהתלהבות, וזה היה מזמן...: "נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט וְנִפְרֹשׂ לָךְ מַרְבַדֵּי גַּנִּים, עַל אַדְמַת שְׂדוֹתַיִךְ הַנִּגְאֶלֶת הַדָּגָן יַרְנִין פַּעֲמוֹנִים”. כילדים טיילנו לשדות הבר, קטפנו פרחים - כלניות, רקפות ונרקיסים אז עוד לא היו "פרחי בר מוגנים"... קצת גדלנו ויצאנו עם תנועת הנוער לקיבוצים לעזור בעבודות השדה עישוב, דילול וקטיף. כחיילת, נחלאית, עבדתי בקטיף בפרדסים – לימונים, אשכוליות תפוזים. בעבר היו בארץ פרדסים רבים.הפרדסנות היתה אחד הענפים החקלאיים הראשיים במשק הישראלי, ופירות ההדר היו למרכיב חשוב ביותר ביצוא לאירופה ובכלכלה המתפתחת. בארץ מתאימים לגידול ההדרים קרקעות החמרה בשרון, אך פרדסי ישראל משתרעים מצפון הארץ ועד לדרומה. פעם "תפוזי Jaffa" היו המותג הישראלי הידוע ביותר ברחבי העולם. פרדסים זקוקים להרבה מים – בעייה. ואנשים זקוקים לבית – חיבור בין שני הנתונים גרם לשינויי נדל"ן, הפרדסים לובשים בטון ומלט... כשבאנו לגור בכפר – לכפר היה צביון כפרי בתים נמוכים, רעפים וגינות ובשוליים פרדסים. לא הרבה אחרי בואנו הגיע כאב הלב הראשון כשהפרדס ממזרח נעקר, פונה ונבנה. הכפר התקדם וכבר יש בו בתים עם מעלית – 6 קומות גובהם. ואז, הונפו דגלים צבעוניים והתחילה הבניה באתר נוסף שהיה פרדס, אהבנו ללכת בין עציו לאיבוד בבקרי השבת... שם כבר נבנו מגדלי מגורים רבי קומות, ומעבר לכביש צומחת עוד שכונה חדשה... בנייניה גבוהים עד השמים - המחירים בהתאם... הכפר כבר עיר. וכשכל כך כואב הלב על כל פרדס שנעלם צריך לזכור את הצורך הדחוף בדירות מגורים, ועל טובת הסביבה בבנייה לגובה. והכאב נשאר כאב...
תודה גדולה על הסיפור והסרטון היפיפה שהבאת.
המשך כתיבה נעמה.
חג שמח ומהנה.(פרח).