מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? פעילות גולשים מיוחדת לכבוד חג הפסח!

ליל הסדר שלי.



כל שנה מזמן ליל הסדר חוויה אחרת.

השנה השתתפתי בליל הסדר אצל חברתי, כאשר את הסדר ניהל החתן הצעיר שלה, שהוא ממוצא פרסי.

הסדר נוהל לפי המסורת שהוא ספג בבית אביו.

לפני הקראת דיינו כל המסובין קיבלו בצל ירוק (כן כן ממש בצל ירוק) בצל ירוק מדמה שוט.

ובזמן הקראת דיינו כל המסובין מכים אחד את השני בשוט בצל ירוק.

כדי לזכור את המכות שהיהודים קבלו במצרים והסבל שעברו. אצל הפרסים יש מנהג שעוזר לנו לא לשכוח את אותן הצלפות.

כשמגיעים לפרק "אילו הוציאנו ממצרים", חוטף כל אחד מהמסובים, כגדול כקטן, בצל ירוק מעל השולחן, ועם קריאת "דיינו" מצליף על גב שכנו, האב בבנו והבן באביו, האיש באשתו והאישה בבעלה, בקיצור, מסיבת מכות אחת גדולה.

אני ממוצא אשכנזי, זה פעם ראשונה, שראיתי את הדבר זה. כמובן ההכאה לוותה בהקראת דיינו, הכאה הדדית והרבה צחוק.

מעניין להיפגש עם מסורות שונות בליל הסדר.

שני סיפורים קצרים אמיתיים.



לפני שנים רבות - בבית אמי ואבי.

כל שנה אבי היה מוריד את ארגז כלי הפסח לחצר.

אמי בינתיים ארזה את כלי החמץ.

אבי שכוחותיו אפסו שמע בקול אמי והסכים להשאיר את הכלים בחצר עד למחרת בבוקר.

למחרת בבוקר כשהוריי יצאו לחצר כדי להלכניס את כלי הפסח חשכו עיניהם

שום ארגז לא נותר בחצר.

בעלי אמצעים מיותרים הם לא היו, אך בלית ברירה היו צריכים לקנות כלים

חדשים כי אבי היה אדם דתי ולא היה מוותר על החלפת הכלים.



סיפור שני מליל סדר זה:



הוזמנתי לביתה של דודתה של כלתי.

בתחילה לא התחשק לי ללכת, אך כל האנשים סביבי אמרו:

אפרת, נו באמת, את לא חושבת להישאר לבד בליל הסדר (אלמנה אני).

החלטתי להישמע לעצתם ולא התחרטתי, כי היה זה ליל סדר שהחזיר אותי

שנים רבות אחורה, לימים שאבי היה עורך את הסדר סביב שולחן מלא בצאצאים.



את הסדר ערך בעלה של הבת דודה שהוא ממוצא פרסי.

הוסכם שנקרא את ההגדה עד האוכל במלואה ולאחר מכן רק נבלה בחברותא.



ראיתי על שולחן הערוך אגודות אגודות של בצל ירוק. בתחילה חשבתי לעצמי. טוב, אם

זה הטעם שלהם לקשט שולחן שיבושם להם.

אך מהר מאוד הבנתי שטעיתי.

ומה זה היה - כשמגיעים לקטע של המכות - הבת דודה שמה שתי מפות נייר וכיסתה את השולחן

וכל אחד לקח חבילה קטנה של בצל ירוק והיכה על השולחן. ולמעשה בפרס פשוט היו מכים אחד את

השני לזכר המכות שהיהודים הוכו על ידי המצרים.



דבר נוסף לפני האוכל היא הגיעה עם קערה וקנקן מים וכל אחד מאיתנו היה צריך ליטול את ידיו

וכן לאחר האוכל.

מנגינות השירים היו שונות ממנגינות שהייתי רגילה להן בנוסח אשכנזי.



סך הכל זה היה ערב מהנה - מלא בצחוקים של החבר'ה הצעירים וכן להיות מופתעת

לחוות סדר מסוג אחר שהורגלתי אליו.



המשך חול מועד וחג שני נעימים.



אפרת 7

ובכן, מזה זמן רב אני טבעונית ופמיניסטית. איני רוצה להשתתף בסדר בו מגישים בשר גוויות! ואיני רוצה שגבר ייבחר באופן אוטומטי כמנהל הסדר. חשוב לי שהסדר יתנהל ע"י אשה! או - שיוויוני לגמרי. בבית אמי, בסדר שהשתתפו בו אחי וגיסתי, אני היא שניהלתי, וישבתי בכסא בראש השולחן. וסדר אחר בבית אמי שהשתתפו בו דוד שלי מארה"ב, אשתו , בתו וחבר שלה, הוכן על ידינו במטעמים טבעוניים, והיה שיוויוני לחלוטין.  כל אחד מן המשתתפות והמשתתפים קרא קטע בהגדה ואמר את רעיונותיו לגבי הקטע. הסדר הזה זכור לי כמרומם נפש.

בשנים האחרונות אני לבד, ולכן מעדיפה לעבור את הסדר ביני לביני.תמיד היה חשוב לי מאד לקרוא בהגדה בעיון, ואני עשיתי  זאת הפעם לשמחת לבי,(כמו בשנים האחרונות), בלא שמישהו יכתיב לי דבר, ובלא שיפריעו לי. על הפסנתרים שלי (רגיל וחשמלי) ניגנתי את המנגינות, ולפי הסדר שבחרתי לי. את "שיר המעלות" האהוב עליי במיוחד ניגנתי מיד בתחילה! אכן, לדעתי יש לשיר שיר נפלא זה, החוגג את שיבת ציון המופלאה, בראש כל טקס בישראל, אם לאומי אם דתי.

הנה כי כן, חגגתי לי את הסדר הפרטי שלי, בהתעמקות וברוב סיפוק והנאה, ואומרת אמן.

ליל הסדר שלי-איציק כהן

ליל הסדר שלי, מתחיל ביום הולדתי, שכן יום לפני ליל הסדר נולדתי ואימי זכרונה לברכה, נאלצה לעשות הסדר בבית החולים. 

בילדותי ההכנות לסדר החלו כבר בפורים. כל החדרים בבית זכו לנקיון, קרצוף והשגחה. חדר חדר נוקה בבית ונאסרה הכנסת חמץ אליו. שבועיים לפני היה מותר לאכול רק בגינה. 

שבוע לפני הפסח, אבי היה קונה תערובת דגנים"בשישא" -בערבית.היינו עורכים טכס מעבר בו שופכים את תערובת הדגנים אל קערה גדולה. כל ילד היה מושיט אצבע ואבא היה שופך עליה שמן. אחר היו מערבבים את תערובת הדגנים בעזרת מפתח, ומפללים שהשנה הבאה תהיה פוריה . 

בערב הסדר אבא היה מכין בסל נצרים את הסל לסדר. זרוע, מצה שמורה , וחסה. 

השולחן היה ערוך ומסודר בצורה חגיגית.  אבי שיחיה ניהל את הסדר ביד רמה, והיה אחראי על סדר הקריאה. 

טכס אחד זכור לי, נותנים מצה שמורה ומגבת בידי צעיר המשתתפים (אני) אשר יוצא מן הבית ומשחק אותה בצורה תיאטרלית את יציאת מצריםץ 

דפיקה בדלת. "מי זה? 

מאיפה הגעת? 

" ממצרים" 

לאן אתה הולך "לירושלים". 

מנהג נוסף היה ביד אבי שיחיה: קריאת סיפור אברהם והפסלים בתרגום לערבית-טוניסאית. הסיפור היה ארוך, אבל גרם למשתתפים ולמשתתפות להיות בהקשבה מופתית.

האפיקומן היה מוחבא, והפרסים היו קטנים לעומת היום. בסוף הסדר הושארה כוס לאליהו הנביא , ותמיד התפלאנו שהיא נותרה ריקה בבוקר. 

קצת בשונה מהסדר של ילדותנו, היום לצערי , אימי  זכרונה לברכה, אינה איתנו. אבי מנהל את הסדר בביתה של אחותי הגדולה. 

הסדר דומה, אולם הקטע בערבית על אברהם והפסלים נגנז, עקב טורח המשתתפים. 

הנפת סל הסדר, "הא לחמא"  היום, נוספה לה נימה היתולית, וחלק מהדודים המניפים את הסל, מניחים אותו בהיתול על ראשי המשתתפים. .. 

הקטע של הבחור הצעיר היוצא החוצא עם המצה השמורה, עדיין נשאר תפקידי ואני משתדל כל שנה, לשכלל את הקטע. 

חג שמח לנוי, חברות וחברי קהילת מוטקה





 

 

למדינה אלוני,

חג שמח,

שמחתי על תגובתך.

משחק נוסף מבית אבי בפסח, היה עם עצם מרגלו של הכבש. זו עצם מיוחדת ולה 4 צדדים.

היו 4 דרגות: מלך, שר צבא, עבד, אדם חופשי.

היינו זורקים את העצם . לפי  הצד שנפלה היינו זוכים בתפקיד. מי שקיבל 3 פעמים עבד ,היה צריך לשלם ,למלך כמות אגוזים שקבע.

שלום רב וחג פסח כשר ושמח לכולם מיפן הרחוקה!

בילדותי ובנערותי וגם בשנים האחרונות נהגנו לערוך סדר פסח רב משתתפים כמיטב המסורת.

עם מטעמים נפלאים בנוסח אשכנז וקריאת ההגדה מתחילתה ועד סופה. 

השנה, מכיוון שהחלטנו לנסוע לטיול "שורשים"  ליפן, עם אחי ואשתו (גיסתי), ועם גיסי וגיסתי, אח של בעלי ואשתו, החלטנו לחוג סדר פסח מצומצם כל בית אב ומשפחתו. הנסיעה תוכננה קצת אחרי החג ולכן העדפנו לחגוג בצורה מצומצמת. גם כך, היינו אצלי 8 משתתפים, כולל ילדי, חתני ונכדי המתוק. וכפי שאמרתי ההכנות ל 20+ אנשים ולשמונה אנשים הן אותו הדבר. ולפעמים יותר קל יותר כשיש יותר משתתפים, כי כל אחד מביא משהו...

בכל אופן, למרות האינטימיות, עדיין היה טעים ושמח ונחמד מאד.

ועכשיו כולנו מטיילים ונהנים ביפן.

חג שמח לכ הנשארים בארץ :)

מה נישתנה ליל הסדר הזה מלילות הסדר  מתקופת ילדותנו?
שאלה שהחזירה אותי לאחור לימי הילדות. שנות השלושים והארבעים של המאה ה 20 .
הקניונים ורשתות השיווק טרם נולדו  .

התחבורה לא כל כך זמינה ורק למעטים היו מכוניות פרטיות. 

ההצטיידות בכלים ומוצרים לחג חייבו לטייל עם סלים נילווים אל ההורים לשאת את הכבודה משוק הכרמל אל תחנת האוטובוס  ואחרי כן לשאת את הסלים מרחק  ק"מ  וזו רק התחלה .
הבית נקי לאחר שנישטף עם צינור שניקה כל פרור לחם מפינות הבית,בית וילה גדול  שהתכונן להכיל את המישפחה הרחבה.

נתתי יד לשאת את סירי הנחושת אל הרב שעשה להם הגעלה. 

ושוב אל הרב שבשכונה ששחט ומרט את התרנגולות  הכשרות לחג.

ואז צצה השאלה ."איך אפשר להכין גפילטה פיש  בלי דגים. ?"  כי לא היו דגים בשוק.  כולם שלחו אלי מבט. ידעו שאני והים חברים והדגים לא איכזבו אותי אף פעם.

לקחתי את החכה והתישבתי ליד שפך הירקון בקצה שורת דייגים ששמעתי אותם מתלוננים כי הדגים החכימו ומסרבים לעלות על החכה.

ידעתי כי  זו עונת ההשרצה של דגי המוסהר המגיעים מרחוק להטיל ביצים בנחלים

ערוך

 

. ואז חשתי את המשיכה של הדג שנגס בפיתיון .הדג שהעלאתי היה גדול  כ 80 ס"מ אורכו. עשרות דייגים ישבו מימיני לאורך שפת הירקון ולא העלו אף דג והנער שהגיע זה עתה העלה דג ענק.
בערב ישבנו  מסובים אל השולחן הארוך שניפתח להכיל  את האורחים שהוזמנו. הכל היה לבן ובוהק.  השולחן עמוס וכוסות היין מוכנים לקבל את  היין  ולרומם את מצב הרוח.
שלחתי מבט בוחן אל אמי שהייתה עסוקה  בחלוקה  ובדאגה שלא יחסר דבר בצלחתם של האורחים  . הסתכלתי עליה ולרגע היא הפכה למלכה  הדואגת לנתיניה.  תמונה החרותה בזיכרוני  וליוותה אותי לאורך שנים.
מים רבים זרמו מאז. שנים רבות חלפו . הקמנו מישפחות  וילדנו ילדים  וגם נכדים. . . ההורים פינו מקומם לדור החדש. ולוציפר לא פסח עלינו. עכשיו עם ילדים ונכדים  ורעיה ובת שהלכו עם המחלה הארורה 

עכשיו אנחנו מוזמנים לאחר ששנים רבות הזמנו את המישפחה.

מגיעים אל שולחן ערוך ויפיפה . .

אני מסתכל מסביבי ונהנה בחיק המישפחה .

הנכדים מנצלים את אוירת החג ורוצים תמונות סלפי עם הסבא. .

קריאת ההגדה כמו בסרם נע כל אחד בתורו. קריאת ההגדה כהילכתה. . 

ואז מתחילה  הנהירה אל השולחן העמוס

.עיני הדייג חיפשה את הדג והוא היה שם  בשלל צבעים. דג חריימה חריף שהכין החתן האשכנזי ולא חסר גם הגפילטה פיש המסורתי. כפי שהכתיבה המסורת המישפחתית.
הפסח הזה היה שונה. פסח של אורח אבל עם כל המישפחה