אריה שואג בפרוזדור הדירה...סיפור

צינה קלה של סתיו הפיגה בשעות הערב המוקדמות את השרב הקל שהתפוגג. גן העיר, תלאביב, יושב עם ידידה אם חד הורית לילדה בת שש בבית קפה. מלצרית צעירה עם מיני שחור חולצת כרם נדיבת מחשוף ואודם עז על שפתייה הניחה מהמגש שנשאה שתי כוסות קפה עם עוגה ולימונדה לילדה. שוחחנו על דא והא והילדה שישבה בשקט משחקת עם הסמרטפון לפתע שואלת:" אני לא רואה כאן שום גן למה קוראים למקום הזה גן העיר?". התחלתי לגולל לילדה את סיפור המקום "היו היה במקום הזה לפני שנים רבות גן חיות של ממש, עם קופים, גירפות, פנתרים, פילים ואריות, בהיותי בן חמש", כך אני ממשיך ומספר לילדה פעורת הפה , "לנתי אצל דודיי שגרו בסמוך מאוד לגן החיות, בשעת לילה התעוררתי לשמע שאגות רמות של האריה שהעיר את גם שאר החיות שפצחו בקונצרט שלם של קולות כשהאריה מנצח על המקהלה, נבהלתי, חשבתי לרוץ לחדר הסמוך בו ישנו דודיי, נהמת האריה היתה כה עזה כאילו הסתובב בפרוזדור הדירה, רותקתי למיטה ומשכתי את השמיכה עד מעל לראשי, אט אט נדמו הקולות ושינה נחה עלי". "הבנתי" אומרת הילדה, " גן העיר קרוי על שם גן החיות שהיה כאן ", אומרת הקטנה במתיקות כשעינייה בורקות ונוצצות.