הסרט "שולה המוקשים" - המוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב בסינמטק תל אביב - מתאר את דמותו יוצאת הדופן של קולונל פאח'יר, שחרף את נפשו כדי להציל חפים מפשע. סיפור אמיתי על אומץ לב וגבורה.

צילום: Dogwoof
לא תיארתי לעצמי שסרט מלחמתי שצולם בארץ אויב, המלווה ביריות ופיצוצים, מראות של הרס וחורבן, סכנת מוות – נושא כל כך טעון ומפחיד, עשוי להיות מעניין, יותר אפילו מכל סרט פעולה בדיוני ולעורר בי מתח ואמפתיה לגורלו של גיבור הסרט ובני משפחתו.
הסרט מתחיל במראה של מדבר צחיח, בניינים הרוסים ונטושים – 'נוף' של סוף העולם. זוהי העיר מוסול. מסתבר שאחרי נסיגת דאע"ש ממוסול נותרו רוב בתי העיר ממולכדים. הקולונל פאח'יר יצא לפרק את המטענים והמוקשים במו ידיו. הסרט, המבוסס על ארכיון הווידיאו האישי של קולונל פאח'יר ברווארי ועל צילומי עבודתו במוסול, שאותם גילה בנו במזוודה סגורה במקום מסתור.
"אם אטעה אמות, אבל אם אצליח - המוני חפים מפשע ינצלו" - זה היה המוטו של קולנול פאח'יר, ששלה וניטרל במו ידיו אלפי מוקשים ומטעני נפץ בעיראק, כשהוא מצויד בלא הרבה יותר מחוש ריח מפותח, סכין ואת חפירה.
נדמה שהוא עובד באובססיה שעות ארוכות ללא מנוח וללא שום אמצעי מגן ולא שוהה לאזהרות של עוזריו, שעליו להישמר לנפשו. גם אחרי שנפצע וניצל בנס והתקין לעצמו רגל תותבת מחומרים פשוטים, הוא המשיך לבצע את המשימות שמצא לנכון. אשתו ובני משפחתו – שראו אותו פעם ביובל – התחננו בפניו שיתחשב גם בהם, שיפסיק לסכן את עצמו ויקדיש זמן להחלמה ושיקום, אך הוא לא שעה לתחינתם.
הסרט מבוסס על מאות שעות וידיאו שבהן "פאח'יר המטורף" תיעד את עצמו בשטח ("כמו סרט אקשן, אבל אמיתי", אומר בנו) ועל תיעוד ניסיונותיו לנקות מחומרי נפץ את מוסול המשוחררת, שיותר מ-80 אחוז מבתיה מולכדו על ידי דאע"ש. אנחנו הצופים, מתלווים אליו בזמן אמת, זמן דחוס ומהיר, שאין בו רגע אחד חופשי ממתח ודריכות. לבי החסיר פעימה בכל רגע שהוא נענה לקריאתו של איזה תושב שביקש לבדוק שנית את כל שטח דירתו, פן איזה מוקש מתחבא במסתרים.
קטעי הארכיון שבסרט, הסיפורים הנוגעים ללב של הבן ושל אשתו של הקולונל נראו לי כסיפור אנושי מרגש. טוב שעוד יש טיפוסים כמו קולונל פאח'יר, שמנסים לעשות הכול כדי להציל חיים ולהראות עד כמה מלחמות הן מיותרות.
פסטיבל דוקאביב – מה-17 ועד ה-26 במאי.
הסרט "שולה המוקשים" (שנבחר לככב בתחרות בינלאומית, יחד עם עוד 11 סרטים) הוא רק אחד מתוך עשרות סרטים שיוקרנו במשך 10 ימים במסגרת פסטיבל דוקאביב, החוגג 20 שנה. הפסטיבל הפעם פורש בפני הקהל את מיטב הקולנע הישראלי והעולמי ב- 10 מתחמים ברחבי העיר – מצפונה של העיר ועד יפו בדרום. תוכנית הפסטיבל מציגה, בין השאר, את המגמות החדשות ביותר בתחום הקולנוע הדוקומנטרי הרווחות בעולם.
היוצרים:
Directors: Hogir Hirori, Shinwar Kamal
Production: Antonio Russo Merenda, Hogir Hirori
Music: Mohammed Zaki
לדברי קרין ריבקינד סגל, המנהלת האמנותית של דוקאביב, התכנית העשירה השנה מציגה קולנוע המגיב להלך הרוח העכשווי, ממחאת הנשים ועד עולם גברי השואל שאלות ובוחן את עצמו. קולנוע שבודק את גבולותיו, מפרק, בונה ומאתגר את העבר ואת המציאות מסביבנו.
חוגגים חינם:
קולנוע 360VR ייפתח בחדר הניו מדיה של הסינמטק ויקרין שישה פרויקטים דוקומנטריים מיוחדים ומאתגרים מרחבי העולם, אשר נעים בין חוויות רגשיות קטנות לתנועות גדולות שמעצבות את העולם, כולם במשקפי מציאות מדומה, ובכניסה חופשית בהרשמה מראש.
מתי כבר סוף סוף יהיו גיבורים שהם לא גיבורי מלחמות?
תודה על התגובה. את המושג "גיבור/ה" אפשר להגדיר בהרבה צורות. עדיין לא קראתי את המאמר שכתבת בבלוג כי היום אני הולכת ל"דון ג'ובאני" כאיזון לסרט מלחמתי. כל הזמן אני קוראת מאמרים ומאזינה לסיפורים על גיבורים/ות, שאינם קשורים כלל וכלל במלחמה, כמו לדוגמה, אנשים שסובלים פיזית ונפשית ומתמודדים בחיים, שזוהי גבורה אמיתית, כך שאפשר לתקוף את הנושא מהרבה זוויות.
אני מאחלת לך חיים מעניינים ומאושרים, הרחק ממלחמות וקונפליקטים. כאן בארץ, לצערי, אין לאן לברוח...
כל טוב,
אסתר טל
אני יודע שקשה אולי להאמין אבל כל העולם הוא גדול אבל קטן, דיי דומים האנשים בכל מקום
ולגבי הארץ ברור שאין מקום יותר רע אבל לבטח שגם אין מקום שהוא יותר טוב
רק לפעמים תמוהה בעיני רבים הכיצד נשברים שיאים מידי יום לרע לוטוב
בעוד אפשר וצריך שזה יהיה רק לטוב. ואז הרי כולם ירצו לחיות בישראל והגיבורים שלה יהיו
אלו שעוזרים לחסרי ישע מזדקנים וילמדו הצעירים שלא מגדלי יוקרה ישנו העולם ולבטח שלא
את ישראל, וכן, אאחל לכולנו באשר נהיה שיהיה לכולנו רק טוב
"האנשים דומים בכל מקום"
לאיתי שלום,
גם אני בדעה שהאנשים דומים בכל מקום. יש לי משפחה בחו"ל וכשפעם התלוננתי על מספר הנוכלים שצצים מכל עבר, 'הרגיעו' אותי שגם בקנדה - על אף החוקים הנוקשים, הקנסות והעונשים, והמשטרה שאוכפת את החוק - אדם שבאופיו הוא עבריין, שום עונש לא ירתיע אותו. יש ריגוש בסכנה ועונג בלתי מובן בלסדר חלשים ממך. אני מתייחסת בעיקר לנותני שירות, שיפוצניקים למיניהם, קבלנים וכו'.
אף אחד לא חושב שהמשפט "וגר זאב עם כבשי יכול להתקיים במציאות, אבל לאט לאט, לצערי הרב, אני נוכחת שאדם לאדם הוא זאב. מתי ביקרת באחרונה בארץ? רק לפני עשור הכול היה שונה ועכשיו נדמה לי שאני חיה בעולם אחר, שמתנהל ללא חוק וסדר. לדוגמה, התופעה של רכיבה על אופניים חשמליים על המדרכות, נגד כיוון התנועה, על מעבר החצייה בירוק, בפתח בתים ואי ציות לרמזורים, מקשה על החיים. כל ערב כשאני חוזרת הביתה, אני צריכה להגיד את ברכת הגומל. בנסיעה אחת היום באוטובוס לתיאטרון גשר ביפו, הייתי עדה לכך שהנהג סגר את הדלת על נוסעת שכבר עמדה בכניסה, הוא עצר לפני התחנה והתעלם מאנשים שעמדו בתחנה עצמה. חשתי ממש סיוט מסוייט בנסיעה שארכה כמעט שעה ליפו ( 2 אוטובוסים מצפון ת"א ליפו) וכשהגעתי לאזור, אופניים חצו את דרכי ובנס לא פגעו בי. אז אף אחד לא מבקש שצעירים יתחילו לדאוג לקשישים מוזנחים ( אם כי יש מספר עמותות שפועלות בנושא), אבל רבים כאן הופכים בהדרגה לאטומים לגמרי.
אני לא מעוניינת להעכיר את מצב הרוח של אף אחד. יש גם כמה היבטים חיוביים של החיים כאן. רק שלאט לאט הם הופכים נסתרים מין העין.
מחר הוא יום חדש. מקווה שהחמסין יתפוגג עד מוצ"ש ובהתאם , מצב הרוח ישתפר.
לילה טוב, מאחלת לך רק חוויות חיוביות.
אסתי
ניראה לי שאולי לא שמת לב, אבל אני חושב שכתבת על הסרט נפלא. וברשותך אוסיף כי כל מדינות העולם לא טובות יותר או רעות יותר. פשוט מצב נורא, ומבטיח לך שאיני זאב וגם לא חצי זאב, אבל בגלל זה איני פוליטיקאי או איש המצוי בעמדות כח והיכול לשנות ועושה כלום. עצוב מאד גם שקנדה הולכת ומשתלבת בכיוון הכללי. המשיכי לכתוב להביע דעות ומעל לכל לחיות ולהנות, שיהיה סוף שבוע לכולנו ושבת שלום.
תודה שאתה מעודד את רוחי. אני רואה שאם אני כותבת ספונטנית מה שאני מרגישה, זוהי הביקורת הכי טובה.
בקשר למצב, אני מנסה לא לחשוב. כשאני שומעת בטלוויזיה את דברי הפרשנים, אני אומרת לעצמי שהם רק מנחשים ושאיש לא יודע איך יתפתחו העניינים. אני מקווה מאוד שלא תפרוץ איזו מלחמה, כי גם ככה המצב מאוד לא רגוע ומעטים חיים כאן בשקט נפשי.
אני זוכרת שהיה סרט "לחיות עם זאבים", על מישהי ששרדה את השואה ביער כי חבורת זאבים שמרה עליה והיא פיתחה איתם כאלו יחסים של קרבה, שבלילות היא ממש התכרבלה בחיקם ונהנתה מחום גופם בכפור ששרר ביער בתקופת החורף, כך שזאבים נתפסו אצלי כבעל חיים אצילי ולעתים אנושי יותר מאשר בני אדם. כדי לשרוד בפוליטיקה צריך להיות אדם בעל אגו שחש 'אני ואפסי עוד'.
המזגן פועל אצלי שעות נוספות. בלעדיו אין בכלל אוויר. מסכנים החיילים שמשרתים עכשיו בצפון ובדרום והשוטרים שידיהם עמוסות עבודה. מקווה שלא יהיו להם 'הפתעות'. כל יום קורה משהו. אין רגע דל.
בלילה, כשאני עוצמת את עיני יש לי לפחות מספר שעות של רוגע, בתקווה ששום חלום לא יעיב את שנתי,
היה שלום, אסתי