המחזמר המצליח, "שורת המקהלה" -CHORUS LINE שעולה לראשונה בת' הקאמרי, מקבל פנים חדשות בבימויו של צדי צרפתי. מוסיקה קסומה וביצועים נהדרים של שחקנים-זמרים-רקדנים, החושפים את הטלטלה הנפשית שהם חווים בין אודישן לאודישן במטרה לזכות בתפקיד.

צילום: רונן אקרמן

תקציר
המחזמר מאפשר לנו להציץ לבמת החזרות, שבמשך חודשים אחדים תשמש כביתם של 30 שחקנים-רקדנים-זמרים ונגנים. בינתיים מדובר באודישן למחזמר והבמאי (יחזקאל לזרוב) חייב לבחור מספר מועט של משתתפים מתוך מועמדים רבים. הבחירה קשה והסיפור האישי של כל מועמד ומועמדת מרגש, משעשע, מפתיע, מרתק ונוגע ללב. כשמופיעה לאודישן חברתו לשעבר של הבמאי (מיה דגן המקסימה ושופעת החן), שהיא רקדנית מקצועית טובה, הוא ניצב בפני דילמה אמיתית.

רוב הסיפורים שנחשפתי אליהם ב"שורת המקהלה" הסתכמו בכך שכול הנבחנים בסך הכל ניסו לפחות להתקבל לקורוס, למקהלה, וכל זאת רק כדי לזכות בצ'אנס להיכנס פנימה, להיות על הבמה – ולא משנה איך. העיקר "לשים רגל בדלת".

לאורך כל המחזה חשתי אמפתיה כלפי רקדני המקהלה, שמעבירים את זמנם ומרצם מאודישן לאודישן וחווים מתחים ותחושת אי-וודאות מתמדת. הבמה היא כל חלומם והם עושים הכול כדי להתמודד באתגרים העומדים בפניהם, תוך תקווה שמישהו יבחין בהם ובכישוריהם והמזל יאיר אליהם פניו.

ניסיתי להיכנס לנעליהם של אלה שנמצאים שם תמיד בשורת המקהלה, מבצעים את התנועות המשמימות בדייקנות, מחייכים חיוך מאולץ, אך בעצם הם משמשים כקישוט שמעבה כל הפקה. תמיד רק ברקע. זוהי המציאות, אך היא יכולה להתהפך. עניין של מקריות? גורל? מזל? איש איש ותפיסת עולמו.
(הזכייה של נטע ברזילי אמש באירוויזיון היא דוגמה חיה שנוסף לכישורים בהם התברכה ואישיותה הייחודית, גם המזל האיר לה פנים).

ההפקה של הקאמרי מרשימה ביותר. יחזקאל לזרוב, דמות כריזמתית, משכנע ביותר בגילום תפקידו. מיה דגן זוהרת בהופעתה ובחינה. הביצוע המהמם של הרקדנים, נושאי השירים המגוונים, הטקסט שזורם בטבעיות, הווידוי האישי-רגשי, כואב של השחקנים המתובל בנימה הומוריסטית השאירו אותי במתח ודריכות לאורך כל המחזה וסצנות רבות מהמחזה ממשיכות לרצד מול עיני ביום ובליל. אני מעריצה אנשים שדבקים במטרה, לא מרפים ומאמינים שהצלחתם בוא תבוא.

מומלץ ביותר. הצגה ססגונית, מלאת אקש'ן והתפתחויות מפתיעות.
 
המחזמר הצליח בברודווי במשך 15 שנה ברציפות ושבר שיא עולמי במספר ההצגות 6,137, קיבל 12 מועמדויות לפרס טוני וזכה ב-9 מהם, בנוסף לפרס פוליצר בשנת 1976 עבור דרמה.
 נקווה שתיאטרון הקאמרי ימשיך את המסורת.
 
היוצרים:

הכותב: אדוארד קליבן, המתרגם: אלי ביז'אווי, לחנים: מרווין האמליש.
במאי: צדי צרפתי, כוריאוגרף: עוז מורג, ניהול מוסיקלי: אמיר לקנר, תפאורה: ניב מנור, תלבושות: יובל כספין, תאורה: קרן גרנק, מפיק: חיים סלע.

השחקנים:

ז'אק   יחזקאל לזרוב , לארי: אור דנון, קאסי: מיה דגן, דון קרי:תום אפלבאום, מייק: מאור לוי, גרג:          שחר פרץ, בובי: שוהם שיינר, ריצ'י: מתן אוניאמי, אל דלוקה: אדיר בובליל,מארק: מתן בן שימול, פול     גלעד שמואלי,מגי: לירון ויגדור, שילה:    רוני שיינדורף, בייב:          ליאור גלרון, ג'ודי: שני שאולי,קריסטין        ספיר יצחק, וואל: דנה פרידר, מורלאס:  שמרית ששון, קוני:  אלה רוזנצווייג
בליווי תזמורת חיה בניצוחו של אמיר לקנר
 
המחזה עולה בתיאטרון הקאמרי כמעט מדי יום.