"רות סוף סוף!" - מופע קומי-מוזיקלי, ביוגרפיה בפוטנציה על מעלליה של רות רסיוק, שלא הספיקה לחוות עולה בדרך ייחודית, מלאת דמיון, בשפת גוף ומבע עשיר, במועדון 71 הכיסאות בתיאטרון גשר

צילום: יח"צ

כשירדתי בגרם המדרגות המוביל למועדון 71 הכיסאות, חשתי כאילו אני נכנסת למטוס פרטי מהודר ומרשים. תאורה רכה שיוותה לאורחים מבט עמוק ומאיר פנים ואחרי שתי כוסות יין לבן כולם נראו לי אנשי תרבות מכובדים שבאו לחלוק חוויות אינטימיות עם השחקנית רות רסיוק (32), שטרם עמדנו על טיבם.
ישבתי, כמו כל האורחים, ליד שולחנות קטנים עמוסי פרי מכל טוב הארץ. כל אורח שהגיע למועדון ברך את כולם בשלום, כאילו הגיע להתארח בביתה הפרטי של רסיוק. 

תשואות רמות קידמו את פניה של רות כשדמותה הקורנת הפציעה על הבמה. הופעתה נשית ומרנינת לב. כשהיא מחקה דמות כלשהי או מופיעה בנעליה, לוחשת לתוך המיקרופון או משמיעה שירים בקולה הצלול, עיניה הכחולות בורקות, מתרחבות , מסמרות אותך  אליהן ומרטיטות את הלב.

המופע מתבסס על חומרים שהיו באמתחתה של רסיוק – "במשך השנים העליתי קטעים שכתבתי, מונולוגים ושירים בערבי ניסוי שעשו בגשר", היא מספרת.  המנהל האמנותי, יבגני אריה, מנכ"לית ת' גשר, לנה  ורועי חן, הדרמטורג ראו שיש לה חומרים והמריצו אותה לעשות בהם שימוש. רק לא היה לה מושג לדבריה, מה היא הולכת לעשות "ואז רועי הציע לי לעשות 'חיים שכאלה' על עצמי ועל כל הדברים שלא עשיתי".

הרעיון רקם  עור וגידים בדמות מופע יחיד של אוטוביוגרפיה אלטרנטיבית ,עליו עבדה רסיוק עם הכותב והבמאי אמיר י.וולף והפסנתרן, תמיר לייבוביץ'.

"למה לחכות 60 שנה לערב הוקרה כשהפנים יהיו כבר חרושות קמטים, הזיכרון לא מדהים, הקול קצת חורק והשעון מתקתק?!", פונה רסיוק לעבר הקהל, "למה לא לחגוג את החיים כשאני צעירה? אז אני חוזרת אחורה בזמן ומספרת את תולדותיי, רטרו בלי פרספקטיבה. הרוב לא אמיתי, אבל יש דברים שכן".

האמת היא שלא משנה אם הסיפורים אמיתיים או לא. רסיוק כל כך מוכשרת, שופעת חן ומקסימה, שהכל נשמע לי אותנטי ומעניין ויכול להשתלב בחיי אמנים ושחקנים, בחיי טיפוסים דרמטיים, בכאלו שיודעים ליצור את המציאות הרצויה להם ובעלי דמיון עשיר וגם חזון ופנטזיה.

האמנתי לה כשסיפרה על עצמה,  על חוסר הביטחון שאפיין אותה כילדה ועל חוויותיה כילדה נמוכה שהתנשאה למטר וחמישים בלבד. למזלה, תמיד היא הייתה מצחיקה, עשתה הצגות בשיעורים וכיוון שצחקה על עצמה, המראה שלה לא הפריע לה חברתית.

בהצגה רסיוק מספרת איך באודיש'ן הראשון שלה לא התקבלה בגלל קומתה הנמוכה והחליטה לנסוע לצרפת כי שם אוהבים נשים פטיט.

וכך זכינו לראות את רסיוק מדלגת בין מדינות ודמויות, משמיעה מונולוגים שעדיין לא שיחקה ושירים שעוד לא שרה.  בכל  חבל ארץ בו  ביקרה במציאות או בדמיון, דיברה ושרה בשפת המקום, כמו רגליה דרכו שם מיום היוולדה.  גם נחשפנו לסיטואציות על זוגיות ואהבה, קריירה וכישלונות "ואיך אפשר בלי רכילויות מהסקנדלים הגדולים שטרם התאוששת מהם, כי הם עדיין לא התרחשו".

לסיכום, אף שזה מופע יחיד הייתה לי הרגשה כאילו אני צופה בקשת רחבה של שחקנים, בעלי מנעד קולי עשיר, הלובשים ופושטים צורה, משתנים ביעף מול עיניי והופכים לדמות אחרת. לפסנתרן היה חלק נכבד בהצלחתו של המופע והייתי מוכנה לשמוע הכול ב'שידור חוזר'.

בקיצור: אל תחמיצו את רסיוק בהופעותיה הבאות במועדון 71 המדרגות של תיאטרון גשר וגם בהצגות התיאטרון בהן היא מופיעה, כמו  "הרצל אמר ", "קיץ במרינבאד", "מקבת"  ובהצגה חדשה "אורסטיאה".
 מועדים לשמחה:
המופע "רות סוף סוף!" יתקיים ביום ו' 6/7/18 שעה 13:00
 ואורסטיאה" בבימויו של יבגני אריה ב-28/6/18