מתקדמים
שלום חברים....
אז אחרי האופוריה והתחושות הטובות שהיו במרוץ ערד מצדה
ההחלטה כמובן להמשיך בשגרת האימונים כמו שמכתיבה המאמנת
אבל... התמזל מזלי ויצאתי לחופשה מתוכננת בצפון אנגליה
אז הייאוש היה היה יותר נוח 
וזו בעצם שגרה לא שגרתית
במיוחד שהריצה ברובה בתוך שדות עם נוף של ירוק מנוקד בכבשים ופרות
אז אחרי שבוע ריצה באנגליה למדתי כמה דברים חדשים \ ישנים
אף ריצה עדיין לא קלה...בפנטזיה אני פשוט חושבת על היום שבו פשוט אקום ארוץ וזהו
אז גם שהטמפרטורות נוחות הראש והנפש ממשיכים להרעיש וכל ריצה היא בפני עצמה
המאמנת שלי העירה לי שאני מתחילה מהר מידי ואז בסוף לא נשאר הרבה כח. מה שגרם לי לחשוב ולשאול באילו עוד תחומים יש לך את אותם דפוסים? איפה את ממהרת ולא עוצרת רגע לנשום להביט ורק אז להחליט? הריצה עבורי היא ממש אנאלוגיה לחיים
הריצה לא מוותרת לי מראה לי הכי קרוב בכאן ועכשיו
בסך השבועי רצתי 31 קילומטרים וזו הסיבה שקראתי לפוסט מתקדמים
הנפחים עולים וכך גם תחושת המחויייבות והאחריות לקראת המטרה של חצי מרתון
יש תחושת לחץ ומעט חרדה, לא מהתוצאה אלה מהעובדה שאני קפצתי מדרגה פיזית וברור לי שהמדרגה המנטאלית תדרוש את שלה ( כבר דורשת...) זו משמעות הלחץ ותחושת החרדה.
ההחלטה - לאט לאט במנות קטנות כל אימון בפני עצמו אי אפשר לחשוב על הכל מרגישה שגדול עלי...
אז המשך שבוע מצויין , ולעצמי מאחלת הסתגלות מהירה לריצה במזג האויר הנוכחי של ארצנו היפה