"האוקיינוס שבינינו", סרטו של הבמאי זוכה האוסקר ג'יימס מארש, המבוסס על סיפור אמיתי, טומן בחובו נפש הומייה ואובססיבית של דמות מורכבת ויוצאת דופן.

צילום: באדיבות "רד קייפ".
 
 
 
שמם של השחקנים קולין פירת' ורייצ'ל וייס זוכי האוסקר בסרט "האוקיינוס שבינינו" ריצד מול עיני כשקיבלתי את ההזמנה לצפות בסרט, אף שתיארתי לי מראש שיהיו כאן גלים גבוהים וסערות ומלחמת הישרדות ופחד מוות.
 
 סיפורו האמיתי של דונלד קרואוהרסט (זוכה האוסקר קולין פירת') שיצא למסע שאף אדם לא העז, של אשתו (זוכת האוסקר רייצ'ל וייס) שנאבקת מאחור לשמור על שלמות המשפחה ועל האהבה בין שני אוקיינוסים, הוא בלתי יאומן.
 
קרואוהרסט, ימאי חובב, מחליט להתחרות במרוץ יוקרתי - להיות הראשון להקיף את כדור הארץ בסירה. הוא מסכן את  שמו,  את הקריירה וגם את בית משפחתו כדי לרדוף אחר החלום. ובחלום, כפי שנוכחתי לדעת, הכול כמעט אפשרי.
 
עד מהרה אשתו ושלושת ילדיו מוצאים עצמם מול הדי התקשורת שרואה בו גיבור לאומי, אך אט אט הם מגלים שהתהילה יכולה להיות חמקמקה ולעיתים אכזרית, אך האהבה לעולם תהיה חסינה. 
 
הסיפור של דונלד קרואוהרסט על אדם שיוצא לים ועל המשפחה שהשאיר מאחור, הוא סיפור יוצא דופן ומצמרר. התסריט של סקוט ברנס הוא תסריט נפלא שיורד לעומקו של הסיפור בדרך מלאת סימפטיה ואנושיות.
 
כל הזמן שאלתי את עצמי איך אדם שניהל חיי משפחה מאושרים. מוקף במשפחה תומכת. אישה אוהבת ומכילה. ילדים שהעריצו אותו. אדם מלא דמיון ומאוד מסור לילדיו, יוצא למרוץ ומסכן את משפחתו, את שמו ואת עתידו.
 
לצורך זה קראתי  על הרקע של דונלד קרואוהרסט, ולמדתי קווים לדמותו מדבריו של הבמאי מארש.
  
הוא נולד בשנת 1932 בדלהי, הודו, אז עדיין קולוניה בריטית. בגיל 8 נשלח על יד הוריו לפנימייה הודית בה בילה תשעה חודשים בכל שנה. שנתיים אחר כך עברו הוריו למערב פקיסטן. לאחר מלחמת העולם השנייה בגיל 14 נשלח דונלד בחזרה לפנימייה באנגליה. בשנת 1947, כשהודו קיבלה עצמאות והמדינה חולקה להודו ולפקיסטן, חזרו הוריו לאנגליה. אביו השקיע את כל כספי הפנסיה שלו בעסק כושל בפקיסטן. חייהם של בני המשפחה באנגליה היו שונים לגמרי מן החיים להם התרגלו בהודו. הם סבלו מקשיים עד כדי כך שאביו לא יכול היה לעמוד בתשלומים לבית הספר. לפיכך דונלד הצעיר נאלץ לעזוב את הפנימייה בגיל 16, אחרי שאביו נפטר.
 
קרואוהרסט החל לעבוד כשוליה למהנדס אלקטרוניקה בבית הספר של חיל האוויר המלכותי. בשנת 1953 התגייס לחיל האוויר.
 
הוא נהנה מחייו כקצין צעיר. חבריו תיארו אותו כאיש מקסים, חם, פראי, אמיץ ואחד שנוהג לקחת סיכונים בצורה לא מחושבת. אדם שלא מקבל מרות ואיש עם חוש הומור מטורף. לאחר שהתבקש לעזוב את חיל האוויר הוא עבר קורס בפיקוח אלקטרוני. בגיל 26 החליט לעזוב את הצבא והחל לעבוד בעבודת מחקר באוניברסיטת רידינג.
 
דונלד לכד את תשומת ליבה של אשתו קלייר – אירית שחיה באנגליה שלוש שנים - במסיבה שהתקיימה ברידינג בשנת 1957, במהלכה אמר לה, שהיא תינשא לאדם בלתי אפשרי, הצהיר שלא יעזוב אותה והזמין אותה לבלות איתו למחרת. הרומן שלהם היה רומנטי וסוער ובאוקטובר של אותה שנה הם נישאו.  בנם הבכור ג'יימס נולד שנה אחר כך. באותה עת החל דונלד לשוט בצורה רצינית.
 
הוא החל לעבוד כמהנדס עיצוב בחברה אלקטרוניקה בסומרסט. החלום האמיתי שלו היה להמציא מכשירים אלקטרונים משל עצמו. והוא בילה שעות רבות מזמנו הפנוי ביצירת גדג'טים שונים, ובשייט בסירה הקטנה שלו שנקראה "דלי של זהב". הוא הכין מכשיר ניווט ליאכטות, והקים חברה שתייצר ותשווק את המכשיר. המשפחה התרחבה עם לידתם של שלושת ילדיו. והם חיו באושר בבית כפרי בסומרסט. כשהחברה שלו נקלעה לקשיים, הוא פגש את איש העסקים סטנלי בסט שהסכים לערוב לחברה, והוא בסופו של דבר מימן את ההמצאות של קרואוהרסט.
 
אחד מחוקי המירוץ היה שכל המתחרים צריכים לעזוב בין 1 ביוני ל- 31 באוקטובר 1968, כדי לעבור באוקיינוס הדרומי בקיץ. את הגביע יקבל הראשון שישלים את המסע ללא סיוע ויהיה עליו לעבור בכמה נקודת מפתח. העיתון הציע גם פרס בסך 5000 פאונד לנווט המהיר ביותר.
 
תשעה שייטים החלו את המרוץ. ארבעה פרשו עוד לפני שהגיעו לאוקיינוס האטלנטי. הספינה של דונלד קרואוהרסט נמצאה נטושה 1800 מיילים מחופי אנגליה  על ידי ספינה של הצי המלכותי, וחיפושיו של חיל האוויר האמריקאי אחרי קרואוהרסט לא הביא לכל תוצאה. השייט הבריטי רובין נוקס ג'ונסטון היה היחיד שסיים את המרוץ הוא זכה בשני הפרסים ולבסוף תרם את 5000 הפאונד לרעייתו של קרואוהרסט ולילדיו. קרואוהרסט השאיר אחריו יומנים, מכתבים לאשתו ומחברות מלאות בחישובים.
  
מה שעורר את סקרנותי בסרט הוא הפער בין התנהגותו של קרואוהרסט על היבשה לפני שיצא למסע והדמות שהצטיירה כשהיה על הים, שהייתה שונה לחלוטין.
 
על הספינה קרואוהרסט התרגש מכל מה שהוא חש וחווה. הוא הפך לאדם פרימיטיבי, אדם שבחר להיפרד מהציוויליזציה, והפך לאדם הרבה יותר בסיסי, הוא איבד משקל, לא לבש הרבה בגדים והחל להיראות כמו נווד על הספינה. נוכחתי שהמסע הנפשי המתואר בסרט הוא הרבה יותר מעניין מאשר הגופני.
 
מסתבר, שלאחר שלב מסוים במרוץ, איש לא נהג בהגיון. גם השייט הצרפתי שסיים את המסע יצא מעט מדעתו. הוא יצא להמשיך במסע נוסף מיד לאחר שסיים.
 
 לדברי הבמאי, מבחינת המרחבים והבדידות הים הוא כמו מדבר. יש לו גם מצבי רוח, הוא משתנה, הוא יכול לאיים ממש, וכל מה שאתה רואה הוא רק האופק והשמיים. הצבע של הים משתנה. הוא יכול להיות סוער. יש לים סוג של אישיות שיכולה להרוס אותך. לבדידות יש חלק גדול במה שמתרחש במוחו של קרואוהרסט. הכימיה במוח שלך משתנה כשאתה לא מדבר עם בני אדם.
 
 
למה הוא עשה את זה?
 
"אני חושב שאם הוא לא היה לוקח על עצמו את האתגר הזה הוא לא היה יכול להתמודד עם עצמו, עם משהו בתוכו", טוען ג'יימס ומדגיש, " היתה לו היכולת לעשות את המסע, יכולת גדולה יותר מאשר לכולנו ליצור את ההזדמנות, מבחינת יכולת התכנון של הסירה, מבחינת יכולות השייט שלו, ויכולות הניווט שלו. משהו פשוט השתבש בדרך. תשעה גברים יצאו למסע הזה ורק אחד חזר הביתה ולכל אחד סיבות משלו. אנשים נוטלים סיכונים יוצאי דופן. דונלד עשה את זה  "כי הוא היה יכול".
  
כשצפיתי בסרט, חשתי חמלה על אשתו, שהתאלמנה ונותרה עם שלושה ילדים המומים וממוטטים מעוצמת כאב האובדן של אביהם. כעסתי על דונלד שהימר בחיי משפחתו וויתר על אהבתה הבלתי נדלית של אשתו.
 
אינני שופטת או מבקרת את דונלד. המסר שאימצתי מהסרט הוא שיש להביא בחשבון שחלומות אינם תמיד ברי הישג ויש לדעת מתי לפרוש מהמירוץ – כל מירוץ בחיים.
 
היוצרים
 
בימוי: ג'יימס מארש                   
תסריט: סקוט ברנס                   
צילום: אריק גוטייה                    
עריכה: ג'ינקס גודפרי, ג'ואן סובל
מוזיקה מקורית: יוהאן יוהנסון               
                                     
 
שחקנים
 
דונלד קרואוהרסט: קולין פירת'             
קלייר קרואוהרסט: רייצ'ל וייס              
רודני הולוורת: דייויד דווילס                 
ג'יימס: פין אליוט                       
איאן: אנדרו בוכן                       
ווילר: ג'ונתן ביילי                      
 
 
בריטניה, 101 דקות
הסרט דובר אנגלית, כתוביות לעברית
 
החל מתאריך 12/7/2018 בבתי הקולנוע ברחבי הארץ