"מתכננת חופשה מעצמי. בודקת עלויות" - יצירה אוטוביוגרפית וחשופה בשפה תיאטרונית ייחודית - פרי יצירתם של אורין יוחנן ועידית הרמן בת' "קליפה 37" בתל אביב.

צילום: אפרת מזור.

 "רגע לפני שהוא מת, כשהבנתי מה הולך לקרות, קפאתי. הכל המשיך לזוז סביבי כמו במציאות מדומה. אבל לא יכולתי לעשות כלום", מתארת עידית הרמן סיטואציה מכוננת שנצרבה בתודעתה, כשהיא מהלכת על משטח של פצפצים הפרוס לרגליה וחושפת את הרגשות המציפים אותה לעיני קהל שוחרי שפתו הייחודית של תיאטרון קליפה, שנשא אל הבמה מבטים מלאי סקרנות.

דימה טולפנוב, בן זוגה לחיים וליצירה של הרמן, אמנית רב-תחומית, נפטר בפתאומיות בטרם עת. היעדרו שמט את הקרקע מתחת לתפישות האמנותיות והשקפת העולם שלה, מתארת היוצרת אורין יוחנן את הטראומה שטלטלה את חייה של הרמן.

הדברים שנאמרו בתחילת המופע סייעו להבין (לי לפחות) את הרקע ליצירה, לפרש את המחוות הגופניות של הרמן – שהתבטאו בפיתולי גוף, בריקוד, בהבעת זעם וכעס על העולם כולו, בהטחת הראש ברצפה בתחושת אין אונים ובניסיונות שלא צלחו לדעתי, (בהתחלה לפחות) למלא את הריק שנוצר לאחר לכתו של בן זוגה האהוב ולהכילו.

"מתכננת חופשה מעצמי. בודקת עלויות", עבודתה של אורין יוחנן, (בצילום למעלה) היא יצירה שמתקיימת בתוך הריק הנפער כתוצאה מאובדן. זהו דיאלוג בימתי חשוף בין יוחנן - יוצרת רב תחומית בקבוצת קליפה, להרמן, המנהלת האמנותית שלה.
במופע זה התהפכו היוצרות, והרמן, אשר ליוותה עד כה את יוחנן ביצירותיה הקודמות, משתתפת ביצירה של יוחנן כחומר בידי היוצר.

העבודה מתמקדת בפער שנוצר ברגע הטראומה, בו נדמה שהכל קופא סביבך ואין לך יכולת לנוע. מדובר בשניות ספורות, אך הנפילה הזו מחוץ לזמן שוברת את תפישת עולמך בכך שהיא מפילה אותך, פיזית כמעט, אל הריק האינסופי בו אנו מתקיימים - וחושפת את פריכות הקרום שאנו קוראים לו ״מציאות״.

הרמן מצטיירת במופע ככלי שביר שיוחנן עוטפת כדי לשמור אותה שלמה…
הפצפצים היו לדעתי כמו שחקן שלישי בהצגה. כשהרמן צועדת על הקרקע, משמיעים הפצפצים מעין קולות שבר. שתי היוצרות 'משחקות' עם הפצפצים לכל אורך המופע. כל אחת מושכת לכיוון אחר. לצופה מהצד זה נראה די אינטואיטיבי, אך כנראה שלתנועתיות הזו יש משמעות עמוקה יותר לכל אחת מהיוצרות.

הפחד משינוי 

לצד מאמציה של יוחנן להסיר את הניילון והתעקשותה של הרמן להשאיר את החלל מכוסה בו, מתחדדת התובנה עד כמה הניסיון למלא את החלל מגלם בתוכו פחד גדול; לא רק מלהישאר תקועים אלא גם מהיכולת לעבור שינוי ולהמשיך הלאה כאדם חדש בעל מודעות לעצמו ולבחירותיו.
לפי המופע, טווח אפשרויות הבחירה הוא אינסופי. בקטע שהרשים אותי במיוחד מפגינה אורין יוחנן את כישרון הריקוד שלה בהצגת תנועות מרובות של ריקוד קלאסי, מודרני, אירובי ועכשווי, בגמישות שאינה נופלת ברמתה מזו של פעלולן כל יכול או של ממתמודד/ת בתחרות "נינג'ה" העולה כיום על מסכי הטלוויזיה.

הצגה מעניינת ורבת הבעה. כל אחד יכול לפרש אותה כיד הדמיון הטובה עליו, להפיק לקחים ולהגיע לתובנות. אפשר גם לראות במופע שיטה של ריפוי בעיסוק הן עבור היוצרות והן עבור הקהל...ההופעה של שתי היוצרות, הרמן ויוחנן, המנצלות בטבעיות את מלוא כישוריהם כדי להעביר את המסר שלהן, מעוררת התפעלות.

צוות המשתתפים:

יוצרת ומשתתפת - אורין יוחנן (יוצרת רב תחומית בתנועה, כתיבה, ציור, פיסול ועיצוב. פינליסטית בתכנית "רק רוצים לרקוד" 2017),
פרפורמרית שותפה ליצירה - עידית הרמן (המנהלת האמנותית של ת' קליפה, מביימת ומעצבת את רוב מופעי הקבוצה ומשתתפת בחלקם),
יוצר פסקול - גל הוכברג
עיצוב תאורה - יניב ליברמן
ליווי אמנותי - ארז מעיין וענת כ"ץ
 
מתכננת חופשה, בודקת עלויות עולה ביום ה' ה-30.8, שעה 20:30
ובשבת, ה-15.9.18 ב"קליפה 37", רח' הרב קוק 37 תל אביב