המחזה "בית הרוחות", עיבוד לספרה של הסופרת הצ'יליאנית איזבל איינדה - רומן שופע אהבה ותשוקה, סודות ותהפוכות על רקע המהפכה הצבאית שהתחוללה בצ'ילה עולה בסטודיו של יורם לוינשטיין. משחק עוצר נשימה.

 
צילום: רדי רובינשטיין
 
תקציר העלילה

המחזה מגולל את סיפורה של בחורה צעירה בשם אלבה, אשר בשנת 1973 נאסרת ע"י שלטונות צ'ילה ועוברת חקירות אכזריות במרתף העינויים של הממשל הדיקטטורי. הצרחות העולות ממרתף העינויים מזעזעות. המענים השתמשו בשיטות האכזריות ביותר שאפשר להעלות על הדעת. ברגעים מסוימים הרכנתי את ראשי. זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. אלבה (בגילומה הנפלא של נועם ארד) החרדה למותה,  מוצאת את הכוח לשמור על שפיותה, ע"י תיעוד סיפור משפחתה האישי במחשבותיה, על מנת שיום אחד תוכל להוציא לאור את הסוד הנורא אותו חייתה.

היום יש שיטות אלטרנטיביות רבות – כמו נשימות, מדיטציה, דמיון מודרך, היפנוזה עצמית ועוד - שבעזרתם אפשר להתעלם מהמתרחש סביב ולהתמקד במצבים, במראות או בזיכרונות מתקופה אחרת. לראות את עצמך חופשי ומשוחרר, אפילו מחייך ורוקד עם אהוביך.

למרות שהמענים ניסו לשבור גם את רוחה של אלבה, לא פגעו במוחה ובתאי העצב שהמשיכו לפעול ואפשרו לה לשחזר תמונות מעברה. נדרשו לכך אני מתארת לעצמי, הרבה תעצומות נפש, אך אלבה הצליחה לראות תמונות שנתנו לה כוח להמשיך ולסבול בלי להוציא הגה מפיה ולא לצאת מדעתה.

במחזה ראינו שהזיכרונות עלו אצלה בזה אחר זה, נעו בין ריאליזם לפנטזיה וחשפו את סיפור משפחתה וגורלם של אהוביה לאורך שלושה דורות ארוכים מלאי תשוקה, אהבה, סודות ותהפוכות, כל זאת, על רקע מלחמת האזרחים והמהפכה הצבאית שהעלתה לשלטון את הרודן האכזרי אוגוסטו פינושה.

"החיים הם תעלומה אחת גדולה", קובעת הסופרת ואכן הגלגולים שעברו הדמויות שחלפו בפנינו על הבמה, היו מלאי תהפוכות. השחקנים, תלמידי שנה ג' בסטודיו – שרובם הוכיחו את עצמם גם על במות התיאטרון ובתוכניות שונות בטלוויזיה – הגישו משחק רגיש ואותנטי – שגרם להזדהות עם תחושותיהם של הדמויות אותן גילמו.

מי שנצרב בתודעתי הוא תומר מחלוף, שגילם בין היתר את הסבא של אלבה, שהיה אדם אכזר שאנס בשדה שוב ושוב בשיא הסדיזם, החליף נשים, נהג בהן כמו חפץ שתפקידו הבלעדי הוא מתן שירות וסיפוק יצריו. מיכל עוזיאל שגילמה את דמות הסבתא קלרה, דמות שופעת חן וכריזמה שקשה לעמוד בפני חינה, כבשה את ליבי. לא פלא שאפילו הכלב הפרטי שלה (במשחקו הבלתי נשכח של אנטון מקלנקו שובר הלבבות) רץ אחריה כמו גבר מאוהב.

אפילו הנביחות שלו היו עדינות וכאילו מלטפות. מאי גריאני שהופיעה במספר תפקידים בהצגה, נגעה ללבי במיוחד. טוב שבאחד מגלגוליה חוותה אהבה אמיתית עם פדרו טרסטרו (השחקן  המקסים אנטון מקלנקו) והדפה את חיזוריו של עומר דץ בתפקיד הרוזן דה סטיני.
דניאלה דלין (טרנסיטו סוטו/אישה 1), מצליחה להיכנס לדמות שאותה היא מגלמת בצורה מושלמת. ראיתי אותה כמו גם את רוב תלמידי שנה ג'  בהצגות שהעלו לאורך השנה בסטודיו ולרובם צפוי לדעתי עתיד מזהיר.

היוצרים:

מחזה מאת: קרידד סביטץ' על פי ספרה של איזבל איינדה, תרגום: עינת ברנובסקי,  
בימוי: לילך סגל, מוסיקה מקורית: אפי שושני, תפאורה: שי אהרון, תלבושות: אלכס קוכמן, וידאו: עידן כגן, תאורה: אייל תבורי, תנועה: עמית זמיר, קרבות במה: אורי בוסתן.  

בהשתתפות שחקני שנה ג': עומר דץ, מיכל עוזיאל, מאי גריאני, תומר מחלוף, רן יעקביאן / אנטון מקלנקו, יעל אלקנה, שיר פופוביץ', שירן נחום, דניאלה דלין, עומר ברש, דור הררי.
 
אחרי המחזה האוקראיני "הדרך למטה" הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין ממשיך להציג הצגות ממיטב הרפרטואר העולמי בבכורה ישראלית, המאפשרת לצופים להיחשף לתרבויות ולתיאטרון אחר.
 
 הצפייה במחזה  המרתק הזה, בשחקנים שנותנים את כל הלב והנשמה בגילום תפקידם וגם שרים נהדר,  היא חוויה עמוקה ומרגשת. כדאי לרוץ ולראות את המחזה. לא להחמיץ.

ההצגה תמשיך לרוץ עד ה-17.9.18  בסטודיו ברחוב חנוך 19, שכונת התקווה, תל אביב.