המשך יומנה של אזרחית ותיקה

מה שמצער בלהיות גימלאית ותיקה,זה האנשים היקרים שאנחנו מאבדים בדרך,אכן זו דרכו של העולם,אבל זה לא מפחית את הכאב.במיוחד בערבי חג,אנחנו נזכרים בראש השנה עם ההורים,חושבים עליהם בערגה,מצטערים שלא הספקנו יותר להיות בחברתם,מנסים להקל על הכאב בכך שהם הפכו למסה של אנרגיה שממשיכה להתקיים,אבל זה לא מקל על הגעגועים לנוכחות הפיזית.
בחודש הקודם הלך לעולמו קרוב משפחה,שהיה אדם מיוחד,אנחנו מוצאים את עצמנו יותר מנחמים אבלים ופחות נוכחים בשמחות.
זה מעצים את הידיעה שאנחנו זמניים ,שצריך ליהנות מכל מה שהחיים מעניקים,לשמוח מפרח חדש שגדל באדנית,מצחוקו של נכד,מספר שגרם לי לא להניח אותו שלושה ימים ,מחיבוק של חברה.ומתבשיל חדש שהצלחתי להכין.מליטוף של בן הזוג.
אז נקווה שהשנה החדשה תהיה מלאה בשמחות ולא בצער,ובהמון רגעים שיגרמו לנו אושר.