"מיקה שלי", מחזה מוסיקלי המוצג בת' הבימה בהפקה חדשה, מתאר סיפור אהבה המתרחש בין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. ההצגה מלווה בשיריו של המלחין יאיר רוזנבלום, שהפכו לנכסי צאן ברזל בתרבותנו.
צילום: יח"צ
השירים: "ישנן בנות", "אהוב בסיירת חרוב", "גבעת התחמושת", "בשמלה אדומה", "גשם אחרון" השזורים במחזמר, מפנים את הזרקור לאירועים שהתרחשו בין שתי המלחמות הגדולות שעברנו פה.
התקופה שבין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים מוצאת חבורה עליזה ומגובשת של נערים בסוף ימי התיכון ועל סף גיוסם לצבא, מתבגרת במהירות בעל כורחה.
העלילה של המחזה מתמקדת במיקה הנקרעת בין שתי אהבות גדולות – אהבתה לגידי, צעיר מלא חיים, בן המחזור, הלוקה בהלם קרב באחד מקרבות ששת הימים, נוטש אותה ובורח מהארץ בחיפוש אחר מעט שקט לנפשו ואהבתה האחרת לארי, גם הוא בן המחזור, שמוצא תשובה בחזרה לדת ואת דרכו ללבה.
זהו גם סיפורם של מני ואלישע ונועה ודבי, חבריהם, שנולדו וצמחו עם המדינה, המנסים למצוא את דרכם ואת זהותם בתוך ימים סוערים והרי גורל.
לאורך המחזה הצחוק והעצב משמשים בערבוביה. מיקי קם המגלמת את חנקה, ניצולת שואה – אמו של גידי ויעקב כהן (קדוש), הבעלים של המכולת השכונתית – אביה של מיקה, שניהם דמויות טראגיות. הם מבקשים למעשה, להגן על ילדיהם ומונעים מהם לממש את רצונם ואת דרך החיים שמורה להם לבם.
הלב נשבר כשרואים את חנקה מנסה לפנות למצפונו של בנה כדי שלא יעזוב אותה וינוס למרחקים ואת קדוש, הבולם את ניסיונותיה של מיקה לפתח קריירה של זמרת ואטום רגשית לסבלה. רק כשכל ניסיונות השכנוע של חנקה וקדוש עולים בתוהו, הם קולטים שטובת ילדיהם עדיפה על רצונם לשמור אותם קרוב אליהם ומשחררים את אחיזתם. זורמים.
המשחק הנהדר של קם וכהן, הגינונים הפיזיים המאפיינים אותם מעלים לעתים חיוך מהול בעצב. כשמיקי גם פוצחת בשיר, קולה מרטיט את נימי הלב והנשמה.
עמית פרקש (מיקה), נדיר אלדד (גידי) ומתן שביט (ארי) שרים מהמם ומשחקים באותנטיות המעוררת תחושת הזדהות עמוקה, כמו מדובר בחברי נפש קרובים של כל אחד מהצופים במחזה.
כשעודד סנדטש, שהופיע בדמותו של חזן החל לשיר, אחזה בי צמרמורת. חשתי כאילו קולו בוקע מהעולם שמעבר ומשתלב במקהלה שמימית.
לסיכום: הצגה סוחפת ומרגשת, בימוי ייחודי, ריקודים מענגים, שחקנים וזמרים מצוינים ושופעי אנרגיה. בקיצור, חוויה עוצמתית.
היוצרים:
מחזה: גדי ענבר, בימוי: משה קפטן, דרמטורגיה: משה קפטן ושחר פנקס, ניהול מוסיקלי: יוסי בן נון, מפיק מוסיקלי: ג'וני גולדשטיין, תנועה: עוז מורג, תפאורה: ערן עצמון, תלבושות: ילנה קלריך, תאורה: קרן גרנק, וידאו ארט: שי בונדר.
שחקנים: מיקה - עמית פרקש/יובל דיין, נועה – מאיה שואף/רויטל זלצמן, דבי – אושרת אינגדשט, גידי – נדיר אלדד/דור הררי, ארי – מתן שביט, מני – משה אשכנזי/עומר פרלמן, בועז – שחר רז, אלישע – דורון ברוקמן, קדוש – יעקב כהן, חנקה – מיקי קם/אורנה רוטברג, משה – שמוליק כהן, חזן – עודד סנדטש. סגן אלוף רפא –דניאל חסין/אריק רינט, רב: דודי גזית. חיילות בלהקה צבאית: אלינור דוד, יעל צדוק, סיון קינר קיסינגר. ענבר יוחננוף, מאי מלר, יעל צדוק, ג'סיקה אוזן.
ההצגות הבאות: 23/10/2018 בשעה 20:00, 24/10/2018, 25/10/2018 ובהמשך, בחודש נובמבר.
ראית את המחזמר? במקרה אני יודעת את כל ההיסטוריה של מיקה בשן. נחשפתי לקורותיה באמצעות אחד העובדים הבכירים בחברה. על אפרים שמיר ודרכו בנשים כולנו נחשפנו בראיון שנתנה אשתו לשעבר, אסתר שמיר באחת מתחנות הטלוויזיה.
כל כך התרשמתי מקולה של עמית פרקש, שגילמה את תפקידה של מיקה במחזמר, שמעכשיו אזכור אותה לעד כמיקה היחידה שהכרתי...
תודה רבה,
ערב טוב,
אסתי