אני מאשים פרשת דרייפוס

שום פרשה אחרת בצרפת לפניה ואחריה לא עלתה עליה בעוצמתה ובהשלכותיה. זו היתה פרשה מכוננת למי שמבקש לדעת מהי אנטישמיות.אך גם מופת להיאבקות בה.

חברה שלמה נקרעה לשני קטבים, הפרשה יצרה טלטלה מערכתית ומעמד חדש שנקרא "האינטלקטואלים"  ומתנגדיהם בעזרת העיתונות ומאז זה נחשב בצרפת ומחוצה לה תנאי הכרחי לדמוקרטיה.

קצין אלמוני הנאמן לארצו ולדתו עמד זקופ מול המימסד המשפטי  הפוליטי האקדמי הכנסייתי והתקשורתי . אמיל זלא חשב כדי שהאמת תצא לאור ודרייפוס ייצא לחופשי נחוץ לפתוח במאבק ציבורי, הצבא מילא תפקיד חשוב בפרשה, שמו על הכוונת את דרייפוס כי הוא היה יהודי וזה היה כל חטאו.

ב-22 בדצמבר 1894 מועצת המלחמה שדנה בתיק הרשיעה פה אחד את דרייפוס, נגזר דינו למאסר עולם. הצמרת הצבאית הטיילה את מרותה על הדרג המדיני, והמשפטי. הצבא הרחיב את גודלה של האימפריה הצרפתית כלל מעתה חלקים נרחבים מצפון אפריקה, הפרשה הציגה בצורה בוטה את האופן  שבו הדרג המדיני והצבאי התיימר להגן על המדינה.

בבית הדין ישבו שופטים צבאיים. הדרייפסורים ביקשו משפט חוזר, זה היה עיוות דין אמרו.העיתונות ליבתה את האש במיוחד העיתונות האנטישמית, 
בשנת 1897 סיים זולא לכתוב את ספרו "פריז" והחיה פנוי להתעניין בנעשה. כתב לנשיא צרפת ופרסם במערכת העתוחן "לאורור" את המאמר בעתון השער. הפרשה לא הסתיימה עם פרסום המאמר, הוא מזכיר בפרסום התוכחה שמונה פעצמים את המילה אני מאשים, נמכרו כ-300 אלף עותקים.אני מאשים זכה לתהילת עולם.
המאמר מעלה טענות קשות על הממשלה ועל הצבא, כקול קורא מן המצפון של איש רוח הנחרד מן העוולות שהגיע אליו הצבא. זולא קיווה כי מישהו מהם יגיש כתב דיבה, וכן תקווה לפתוח את המשפט מחדש, המשפט נפתח ב-7 בפברואר 1898 אולם הצלכודת שבה אל זולא כבומרנג, השופטים אסרו להתייחס לפרשת דרייפוס, הגולם קם על יוצרו וזולא הואשם, הוא ניצל את פסק הזמן לדיון בבית המשפט העליון, ויצא לגלות בתחילה לבריסל ולאחר מכן ללונדון.

חבריו החליטו לעשות מעשה שהיה חסר תקדים הקהיל צהספרותי האקדמית חיברה עצומה והחתימה  סופרים אמנים הוגים היסטוריונים הם כונו "חבורת האינטלקטואלים" 

גדולתו של זולא היה אומץ ליבו   ומצפונו ששולבו זה בזה, זה היה תקדים בתולדות הספרות הצרפתית. ז'אן ז'ורס תפס עד כמה פרשת דרייפוס היתה התגלמות הסבל ואי הצדק.

דרייפוס הואשם בגלל צו הגזע, משום שמתוך גרונו בוקע קולו של יהודה איש קריות. לקח הפרשה היה כפול האור ניצח את החושך, הנר אשר היה האשם התאבד בתא המאסר, דרייפוס זכה לחנינה וזוכה מכל אשמה.  

הקולונל פיקאר שהיה הראשון להבין שהמרגל האמיתי מסתובב חופשי הוא הועלה בדרגה, לזולא הוקנה מקום מיוחד בין שוחרי האנושות, הוא חזר מן הגלות הלונדונית, שלוש שניןם לאחר מכן זכה להלוויה ממלכתית .

צריך לציין גם את הוגו וגם את וולטר שהתעמתו בזמנם עם השלטונות ויצאו לגלות, מה שהביא לנצחון מובהק של הפרשה לא הביא לקץ ההתנגדות לרפובליקה ולאנטישמיות.

שלושים ששנה לאחר זיכויו של דרייפוס ליאון בלום זכה בבחירות לראש הממשלה  והיה היהודי הצרפתי הראשון שהיה לראש ממשלת צרפת.