המחזה "נושים" - מותחן קלאסי על אהבה, תשוקה ונקמה מאת אוגוסט סטרינדברג, שעולה לראשונה בת' החאן בבימויו של יוסי יזרעאלי - מתאר מערכות יחסים סבוכות המשקפות את נפש האדם ואת חידת התנהגותו.

צילום: יעל אילן

תקציר

גוסטב מגיע לבקר את חברו החדש אדולף, הצייר המדוכדך, בזמן שאשתו איננה. אדולף מתייעץ עמו לגבי אשתו טֶקְלָה, שנוהגת להשתעשע בו ולבגוד עם גברים צעירים. גוסטב הג'נטלמן מתגלה כאדם ערמומי המחפש דרך לפגוע בזוג, וכשטקלה מופיעה לפתע מול שני הגברים – מגיע הסיום הדרמטי.

במשך כשעה וחצי חשתי סקרנות ומתח נוכח הטיפוסים שחלפו מול עיניי על הבמה, שהתנהגותם המוזרה עוררה בי אי-נוחות ומועקה. נדמה היה שכל תכליתם היא לעשות את המוות ולפגוע האחד בשני כדי לפרוק את תסכולם ולהביס איש את רעהו בהבל פיהם. לרגע חשתי חמלה כלפי אדולף, שנראה דמות חסרת חוט שדרה, בדומה לעלה נידף ברוח. כולם מתעתים ומתעמרים בו עם כמה רגעים של חסד. קלטתי, שמאבקים כמו אלו שנצפו במחזה מגיעים לעיתים עד קיצוניות, כאשר אדם עלול למות באמצעות רעיונות מדומים והרי-אסון, המוחדרים לנפשו בערמומיות.

ואכן, מה שעובר כחוט השני במחזה הוא המסר שבחיים בדרך כלל, הדמויות הדומיננטיות מבחינה נפשית כופות את כוח הרצון על החלשות מהן ומילת המפתח במסע החיים היא הישרדות. אם באדם גועשים כאלו יצרים אפלים, איך נדע במי לבטוח ומה נדרש מאיתנו כדי להכיר היטב את מי שחושקים בו?!

בכל אחת משלוש הסצנות מופיעים רק שניים מבין שלושת הגיבורים של המחזה. בסצנה הראשונה, שני הגברים (אדולף וגוסטב) משתפים פעולה נגד האישה (טקלה) שהרסה את שניהם, כשאדולף (הבעל הנוכחי) אינו מודע לזהותו האמיתית של גוסטב (הבעל הקודם). בסצנה השנייה, הנאהבים (אדולף וטקלה) משתפים פעולה נגד הבעל הקודם. בסצנה השלישית גוסטב וטקלה פועלים יחדיו, במודע ובלא מודע, לחיסולו של אדולף, החלש מכולם.

ככל שהעלילה מתפתחת בזמן הווה, כך נחשפים אירועי העבר ושלושת הגיבורים נחשפים בהדרגה כ"נושים" ששואפים לגבות את 'חובם' הנפשי זה מזה.

("נושים" הוא מהחשובים במחזותיו הנטורליסטים של אוגוסט סטרינדברג (1849-1912), סופר ומחזאי שוודי, מאבות התיאטרון המודרני. המשותף למחזות שכתב (המשלבים סגנונות שונים כמו, נטורליזם, אקספרסיוניזם וריאליזם), הוא התעוזה, המורכבות והחיפוש הבלתי נלאה אחרי דרכי  ביטוי חדשים בתיאטרון. נושים עלה לראשונה בארץ בתיאטרון זווית ב- 1966, גם כן בבימויו של יזרעאלי).

הטקסט השנון של המחזה מאתגר את הצופה ומעורר מחשבה בזכות המשחק המעולה של אודליה מורה-מטלון (טקלה), אריאל וולף (אדולף) ויהויכין פרידלנדר (גוסטב). השחקנים יורים אמנם רק על הבמה 'חיצי תרעלה'  בלב שותפיהם לדרמה, אך הם מתיזים ניצוצות לכל עבר, שחודרים היישר לגוף הצופה ומטלטלים אותו. כל הזמן הבזיקו בראשי אמירות כמו, 'שומר נפשו ירחק', 'מין מוצא את מינו', 'מילים יכולות להרוג' ושלא נדע מצרות. אני לא מאחלת לאיש לפגוש במציאות טיפוסים שתלטניים, צבועים, בעלי יצר הרס עצמי ובלתי יציבים כאלו גם אם הם ניחנים באי אלו מעלות חיוביות.

לסיכום: חוויה עוצמתית.

נושים מאת: יוהאן אוגוסט סטרינדברג, גרסה עברית ובימוי: יוסי יזרעאלי.
תפאורה: סשה ליסיאנסקי, תלבושות: פולינה אדמוב, תאורה: רוני כהן, מוסיקה: תומר יזרעאלי.

משתתפים: יהויכין פרידלנדר, אריאל וולף ואודליה מורה-מטלון.
 
ההצגות הבאות:

27/10/18 מוצ"ש, שעה 20:30 תיאטרון החאן ירושלים, 28/10/18 יום א', שעה 20:30, תיאטרון החאן , רחוב דוד רמז 2, ירושלים.
2/12/18 יום ראשון, שעה 20:30, תיאטרון החאן ירושלים,
3/12/18  יום שני, שעה 20:30, תיאטרון החאן ירושלים.