מייקל אנג'לו השמימי

הוא נקרא על ידי בני דורו האלוהי, נחשב לאחד מגדולי הפסלים בהיסטוריה, אפשר לומר הגדול ביותר.

כדי לפסל את גוף האדם הירבה ללמוד אנטומיה, ללמוד את השרירים ומבנה הגוף לפרטיו. את פסליו הוא פיסל בפטיש ובאיזמל, הגיע לרמת דיוק מקסימלית.יכולתו להביע כל נים וכל קפל בבגדיו של הפסל, הטכניקה בבניית פרופורציות מושלמות, כל אלו הפכו אותו למייצג הגדול של אמנות הרנסנס.

אנג'לו היה צייר, פסל, משורר, מהנדס, אדריכל, השפעתו על עמו ועל בני תקופתו היתה גדולה, רבות מיצירותיו כגון הפסל דוד, מריה וישו בוותיקן, הפרסקאות בקפלה הסיסטינית (בריאת העולם) נחשבות מהחשובות שבאמנות העולמית.

מייקל אנג'לו נולד ב-6 במרץ 1475 נפטר ב-1564, הוא נולד בקפרזה, כפר טוסקני קטן, אביו שימש כפקיד ממשלתי, כשהיה בן 6 נפטרה אימו.אףשלא נולד בפירנצה החשיב את עצמו עד יומו האחרון לבן פירנצה.
עו בהיותו נער רצה לעסוק באמנות, אביו התנגד, למרות זאת למד אצל האמן גירלנקיו, לאחר שנה למד אצל בריטולקו די ג'ובאני בגן הפיסול שהקים מדיצ'י, ושמר אמונים לבית מדיצ'י כל חייו.

את שתי יצירות הפיסול שלו השלים עוד בטרם מלאו לו 16 אחד הואע תבליט המדונה הבמניקה את ישו,  והשניה היא קרב הקנטאורים.

בגיל 21 הגיע לרומא, שם ייצר את אחד הפסלים המפורסמים "הפייטה" (רחמים) היצירה היחידה החתומה על ידו. פיסל גם את "בכחוס" אל הפריון והיין, ב-1501 חזר לפירנצה עקב לחצים מאביו שיתמוך בכלכלת הבית.

כאשר חזר לפירנצה כבר היה ידוע ומבוקש פיסל את "דוד" שהפך לאחד מסמליבה של העיר, ייצר אותו מגוש שיש פגום, שום פסל לא הצליח לעשות זאת, בתחום הציור צייר את "המשפחה הקדושה" היא שפתחה לו את הדלת לציור ותכנון פרסקאות כאלו שנמ צאים בתקרת הקפלה הסיסטינית.

יצירתו הגדולה והמרשימה ביותר היא ציור הפרסקו בקפלה בוותיקן שברומא, יצירה שהחלה בשנת 1508, הקדיש לה ארבע וחצי שנים, בה הוא תיאר את ברית העולם, תחילה נעזר בעוזריו, אך מחק הכל והחל לצייר בעצמו, טיפס לתקרת הכנסיה על פיגומים בגובה 19 מטר, עבד בתנאים קשים, היה קנאי מאד לעבודתו, סירב שמישהו מלבד האפיפיור יראה חלקים מיצירתו, 

בין יצירותיו סיפורי הבריאה, הפרדת היום והלילה, בריאת אדם וחווה, הפתוי, הגירוש מגן עדן, המבול, משה, פייטה,מאיה, הציפור הכלואה, טיול בעקבות  נייקל אנג'לו, שיבת המשיח, רומא בעקבות מייקל אנג'לו, המשיך לצייר גם בזקנתו, בגיל 72 היה לאדריכל ראשי של בזיליקת פטר הקדוש ברומא,.

באותה עת קשר קשר ידידותי אמיץ עם ויטוריה קנונה ואולי היהת זו התאהבות, היא היתה משוררת והוגה דתית.
היה לו אופי מלנכולי וזועף לא נמשך לחברת אנשים והתבודד, נודע בהרגלי ההיגיינה הגרועים שלו.

השפיע על פסלים רבים שבאו אחריו כמו רודן.

בשנת 1961 ראה אור ספרו של אירווינג סטון, שהיה באיטליה מספר שנים לצורך כתיבת הספר "חיי מייקל אנג'לו" זו היתה פיסגת יצירתו של סטון.

במלאת 3000 שנים לכיבוש ירושלים על ידי דוד, העניקה עיריית פירנצה העתק של הפסל "דוד" במטרה להציבו במוזיאון מגדל דוד, אך בשל לחץ של גופים חרדיים ודתיים בעיר בהיות דמותו של דוד מוצגת בעירום נדחה המחווה.

הפרסקאות בקפלה הסיסטינית נחשבות מהחשובות שבאמנות האוניברסלית ( פרסקו ציור קיר על טיח שעודו לח.)

המתחים הגדולים בין אנג'לו 
וליאונרדו דה וינצ'י היו ידועים, התקשו לחיות באותה ארץ באותה עיר וכל שכן באותו חדר שנדרשו לצייר ציורי קיר המתארים קרבות באולם המועצה,בפירנצה הכל התפוצץ, חייהם גם השתנו היו הרבה אנקדוטות סביב זה, זו הסיבה שאנג'לו עזה את פירנצה ברשות הדוכס ג'וליאני, לאחר שהזמין אותו האפיפיור לעצב את החזית של סן לורנצו.

יריבות זו עוררה התענינות בתרבות שבה אצילים ואמנים ביצעו בהתלהבות נקמות דם טקסיות.

אכן אנג'לו היה איש אשכולות אלוהי שמימי ואלמותי בתולדות האמנות.