" גם למראה נושן יש רגע של הולדת" ( נתן אלתרמן )

מיילדת בתום המשמרת: החליפו לך בסוף את החולצה? מיילדת בתחילת המשמרת: מנוולים,הם עוד ישמעו עליי,כל העיר תדע על החנות הזאת. מיילדת  בתום המשמרת: אמרתי לך , לא יחליפו ,חד וחלק. מיילדת  בתחילת המשמרת: נפש חיה לא תיכנס יותר לחנות הזאת .   רז: כואב לי,אני לא יכולה יותר ,שייגמר כבר,מה אתן מדברות שם,מה זה עכשיו החולצה הזאת? אתן לא שומעות  ? אני צורחת כבר שעה  . מיילדת בתחילת המשמרת: תנשמי תנשמי,חמודה, בדיוק כמו שלמדת בקורס הלידה.  רז: אבל לא מצליח לי ,כואב לי, למה אף אחד לא עוזר לי ? הכיצד חשבתי בחודשים האחרונים להריוני ,שכמה נשימות צפרדע או השד יודע איך קראה להן האחות בקורס הלידה- הלהיט בזמנו - יפתרו את הכאב של "בצער תלדי בנים" . שכבתי שם כמו פרה לקראת  סופה , גועה געיות שחיטה חזקות. החדר היה מואר באור סנוורים  והארון שלצידי בהק  בלובנו. בפתח הדלת ,עמדו המיילדות . זוכרת עד היום את הסתומות האלו ( סליחה מראש על הכינוי הזה ) וכל מילה שלהן . מחליפות שם חוויות ,כאילו הן  ישובות בבית קפה וצרחותיי כמוזיקה המלווה שיחת חולין נעימה  ,שהרי גם  בבתי הקפה  המוזיקה מהדהדת ברקע. זעקותיי הרמות  חדרו את הדלת ,התגלגלו במסדרון   ונכנסו לאוזניו של זה, שהתחתן איתי , מפני  שאהב  לראות בעיניי את המבט האוהב כלפיו. מאין  יבוא עזרי? ועזרי נעמד לו פתאום על יד הארון הלבן. גבוה מאוד ,חיוך ביישני על שפתיו החתומות ,מתחת לשפם מעוצב,גזור ואלגנטי. דמה כשתי טיפות מים לגבר הזה בתמונה,המחזיק תינוקת כבת שלושה חודשים .  שנייהם מביטים אל המצלמה במבט נוצץ  זהה בעיניים. באחווה של ליצים כאלו ,צמד חמד, אבא ובת. בסדר אל תאמינו,אבל אני ראיתי אותו בשר ודם על יד הארון הלבן. נכון,אין שופטים אדם בכאבו ,אתם חושבים .  אכן היה זה כאב פיזי בלתי נסבל לחלוטין,  רק  יולדות ללא זריקת אפידורל יכולות להעיד עליו.  מתוך  החדלון הנורא,עלה עונג גדול,  נמהל באכזבה איומה על כי  אבא נעלם  במהירות  ולא הספקנו  לנשום ,לדבר ,לגעת ,ברווחה של כאב  נמוג  כהרף עין, היה כלא היה ובבכי של נפש טהורה  אשר הגיחה לעולם. " גם למראה נושן יש רגע של הולדת" כך כתב אלתרמן והתכוון  אל  הרגע  המיוחד שלי .