"שתיקה רועמת", סרטו של לארס קראומה הוא סיפור אמיתי, המבוסס על ספרו של דיטריך גארסטקה - אחד מ-19 התלמידים שהשתתפו במרד והפכו נגדם את כל מוסדות החינוך במזרח גרמניה בעקבות פעולה אנושית אחת. מדינה בטירוף.
צילום: באדיבות סרטי נחשון
תקציר העלילה
שנת 1956. במהלך התגנבות לקולנוע במערב ברלין, נחשפים תיאו וקורט לתמונות מהמרד ההונגרי בבודפשט. עם שובם למזרח ברלין, הם מצליחים לשכנע את חבריהם לתיכון לקיים דקת דומייה ספונטנית לאות סולידריות עם קורבנות ההתקוממות. מחווה זו מכה גלים הרבה יותר משציפו והתלמידים הופכים לכלי משחק פוליטי בגרמניה המזרחית הטוטליטרית. בעוד מנהל התיכון מנסה לתרץ את המעשה כאקט של שובבות נעורים, שר החינוך מכריז על הפעולה כאקט של מרי. הוא דורש לקבל לידיו את שמו של העומד בראש המרד, אך התלמידים מחליטים לדבוק יחד, בהחלטה שתשנה את חייהם לנצח.
גילויי האומץ של כיתה אחת במזרח ברלין
באמצע שנות החמישים, תלמידי כיתת הגמר בבית הספר על שם קורט שְטֶפלבאואר בעיירה סטרוקוב באיזור ברנדנבורג עמדו בפני בחינות הגמר בתקווה להמשיך באחת האוניברסיטאות שיבחרו במזרח גרמניה. לאחר ששמעו ב- 24 באוקטובר, בתחנת הרדיו ששידרה מהמערב למזרח וההאזנה לה הייתה אסורה ונעשתה במחתרת, שהכדורגלן הנערץ עליהם, הכוכב ההונגרי הלאומי פרנץ פושקש נהרג בזמן המחאה העממית בבודפשט, החליטו באופן ספונטני להכריז על דקת דומייה לזכרו במהלך שיעור היסטוריה ב- 29 באוקטובר. המורה שכעס מאד, דיווח על האירוע למנהל בית הספר. מנהל בית הספר ניסה להמעיט בעוצמת האירוע והתייחס אליו כמעשה שובבות של תלמידי בית ספר. אבל לחברי המפלגה נודע על האירוע דרך אנשי סגל מבית הספר. כשהדברים הגיעו לאוזניו של פריץ לאנגה, שר החינוך של הרפובליקה של מזרח גרמניה, הוא איים לגרש את התלמידים מבית הספר אלא אם כן הם ילשינו על מארגני המחאה. הנערים עמדו בתקיפות וסירבו לשתף פעולה, סירבו להסגיר את המארגנים גם לאחר חקירות וניסיונות סחיטה מצד השלטונות. כולם גורשו מבית הספר ב- 21 בדצמבר ונמנע מהם לגשת לבחינות הגמר בכל בתי הספר במזרח גרמניה. הכיתה הצליחה תוך גילוי אומץ ותושיה לברוח ממזרח גרמניה, מהלך שהיה לא חוקי בשנת 1956 אבל אפשרי באותה עת טרם הקמת החומה.
הבריחה
הראשון לברוח היה דיטריך גארסטקה ב- 19 בדצמבר 1956, עם התגברות הלחץ על התלמידים הוא עלה על הרכבת המוקדמת מסטרוקוב לברלין תחנת קניגס-וסטרהואזן, ומשם לקח את הרכבת העירונית ממזרח ברלין למערבה. הוענק לו מעמד של פליט פוליטי מכיוון שנרדף פוליטית על ידי השלטונות. שאר תלמדי הכיתה ברחו ממזרח גרמניה למערב בין 25 ל- 31 בדצמבר. להוציא ארבע בנות גיזלה, אורסולה, גרטרוד וולטראוט שרצו להישאר בסטרוקוב או לפחות במזרח גרמניה מסיבות אישיות שונות. שאר התלמידים ברחו בקבוצות קטנות כך שאף אחד לא יברח לבדו. כולם נקלטו במערב ברלין. וב- 7 בינואר 1957 עברו לברגשטרסה בבנסהיים במדינת הסן, שם סיימו את לימודיהם וזכו בתעודת הגמר.
סרט מצוין המהווה מסמך אנושי מרתק. צפיתי בסרט במתח בלתי רגיל. ממש חוויתי את תחושת האיום שרווחה באותם שנים, כיוון שהסרט מספר על האירועים כשהוא נעזר בשפה מאוד מוחשית של דימויים ועצם העובדה שזהו סיפור אמיתי. האם מחאה בימינו בדמותה של שתיקה רועמת עשויה להצליח? לכו לסרט ותשפטו בעצמכם.
יוצרים
בימוי ותסריט: לארס קראומה
על פי ספרו של דיטריך גארסטקה, "הניחו לכל, פשוט תנו להיסטוריה להיות היסטוריה.
צילום: יֶנס הארנט
עיצוב הפקה: אולף שלייפר
עיצוב תלבושות: אסתר ואלץ
לארס קראומה, הבמאי עטור הפרסים, (ביניהם, פרס הקולנוע הגרמני בשנת 2016 עבור "האמת של פריץ באואר"), קיבץ לסרטו חבורה של שחקנים מהצעירים המובילים והמוכשרים בקולנוע ובתיאטרון בגרמניה לצד שחקנים מוכרים ומבוססים.
שחקנים
תיאו למקה: לאונרד שייכר
קורט ווכטר: טום גראנץ
לנה: לנה קלנקה
אריק: יונאס דסלר
פול: איזייה מיכלסקי I
הרמן: רונלד צֵרפלד
אינגריד: קרינה ויזֵה
מר שוורץ מנהל בית הספר: פלוריאן לוקאס
פראו קסלר: יֶרדיס טריבל
המזכיר רינגל: דניאל קראוס
אדגר: מיכאל גוויסדק
שר חינוך העם מר לאנגה: בורגהרט קלאוסנר
האנס ווכטר: מקס הופ
אנה ווכטר: יודית אנגל
מר מלצֵר: גץ שוברט
שתיקה רועמת עולה על האקרנים מה-27.12.19 בסינמטקים וברחבי הארץ בהפצת סרטי נחשון.
.
.