חגית טרקה את הדלת ונעלמה-פרק ראשון
בועז איש חסון התהלך אנה ואנה בסלון ביתו, לא מצא לעצמו מנוחה. אשתו אפרת ישבה על הספה ללא תזוזה, מכונסת בתוכה. ידעה שכשבועז אינו רגוע משהו עובר עליו, רק שלא ידעה מה. לא הייתה מסוגלת להתעניין בו כעת, דאגותיה נתונות לחגית.
זה לא אופייני לבועז איש רחב כתפיים שידע ימים קשים בעברו , להסתובב מופנם, מכונס בתוכו. ביום רגיל הוא הותיר את העבר מאחור, צחק עם כולם כמו שאומרים היה חברה'מן. בועז נשק לגיל 60, שערו החל לקבל גוון אפור, כך גם השפם בו התהדר.
ביום רגיל הייתה משפחת אברמסון רגילה לקבל את פני השבת יחד עם חגית בתם הצעירה. אבל היום, היום בוששה חגית לשוב הביתה לקבל איתם את שבת המלכה, ולא טרחה להודיעה על העיכוב. אפרת אישה שעבר עשיר מפאר את חייה כאילו בין רגע איבדה צלם אנוש, שכחה את עברה, והפכה לאישה הכנועה שהבטיחה לעצמה מבעוד מועד שלא לחזור לשם.. היא עוד הספיקה לברך על הנרות, כשבליבה רק תפילה אחת :
רק שלא יקרה לחגית משהו רע. "שמור לי עליה.. שמור על כולנו. תכניס בה בינה ודעת, לא הרבה אלוהי אבקש ממך הפעם, רק שקט, שלווה וביטחון לדעת שלחיי המשפחה שלי שלום". אל תגרום למשפחתי לזעזוע נוסף הרהרה אפרת בליבה. הביטה למרום כשנשאה את תפילתה וחזרה לשבת מכונסת על הספה, מקווה שהגרוע ביותר לא קרה לבתם הצעירה.
לעומתה בועז לא קידש על היין, לא נשמעו זמירות שבת, השעה היתה כבר שמונה בערב, ליל שישי וחגית טרם הגיעה. בועז ואפרת החליפו ביניהם מבטים, לא שוחחו, אחזו כל אחד בתקווה שקטה רק שלא ידפקו להם שנית בדלת.
השעה תשע בערב וחגית שהגיעה מחויכת הביתה ולא הבינה את המצב אליה נקלעה, " שבת שלום אימא, שבת שלום אבא, מה זה אתם יושבים כמו בתשע באב, מה יש לארוחה? אני גוועת מרעב " שאלה את ההורים תוך כדי חיוך. התפקידים התחלפו, כעת בועז תפס את מקומה של אפרת על הספה ואפרת שעד כה הייתה ספונה בתוך עצמה, וישבה על הספה ספונה במחשבות, החזירה לעצמה את הצבע שעד כה היה חיוור, בין רגע החזירה לעצמה את השליטה, קמה מהספה שעד כה ישבה בו , ניגשה אל חגית, ובלי הרבה הסברים, בלי חקירת שתי וערב.. החטיפה לחגית סטירה. דומה שסטירה כזאת צריכה להישאר חקוקה וצרובה לנצח. זאת הפעם הראשונה שאפרת משוחחת עם חגית בצורה אלימה.
אפרת נגד אלימות, זה גם תחום התמחותה. אפרת מנהלת בכירה במשרד הרווחה, דוגלת בשיח והידברות. לאחרונה לקחה על עצמה פרויקט נוסף, את תפקיד ניהול בפנימיה לילדים שנפלטו ממערכת החינוך. לה לאפרת לא מתאימה התנהגות שכזאת, הרהרה בינה לבין עצמה. אבל ידעה שהיא לעולם לא תסלח לחגית ולעולם לא תתנצל בפניה.
חגית שהופתעה מתגובתה של אימא שעד כה הגנה עליה בחירוף נפש, הביטה באימא ואפרת הביטה על חגית, מדברות במבטים, מדברות בעיניים, המבטים כועסים, חגית לקחה את התיק שלה טרקה בעוצמה את הדלת, לא לפני שסיננה לעצמה כך, שדבריה יגיעו גם לאוזני ההורים :" איזה הורים פרימיטיביים יש לי " ונעלמה.
סוף פרק ראשון
זה לא אופייני לבועז איש רחב כתפיים שידע ימים קשים בעברו , להסתובב מופנם, מכונס בתוכו. ביום רגיל הוא הותיר את העבר מאחור, צחק עם כולם כמו שאומרים היה חברה'מן. בועז נשק לגיל 60, שערו החל לקבל גוון אפור, כך גם השפם בו התהדר.
ביום רגיל הייתה משפחת אברמסון רגילה לקבל את פני השבת יחד עם חגית בתם הצעירה. אבל היום, היום בוששה חגית לשוב הביתה לקבל איתם את שבת המלכה, ולא טרחה להודיעה על העיכוב. אפרת אישה שעבר עשיר מפאר את חייה כאילו בין רגע איבדה צלם אנוש, שכחה את עברה, והפכה לאישה הכנועה שהבטיחה לעצמה מבעוד מועד שלא לחזור לשם.. היא עוד הספיקה לברך על הנרות, כשבליבה רק תפילה אחת :
רק שלא יקרה לחגית משהו רע. "שמור לי עליה.. שמור על כולנו. תכניס בה בינה ודעת, לא הרבה אלוהי אבקש ממך הפעם, רק שקט, שלווה וביטחון לדעת שלחיי המשפחה שלי שלום". אל תגרום למשפחתי לזעזוע נוסף הרהרה אפרת בליבה. הביטה למרום כשנשאה את תפילתה וחזרה לשבת מכונסת על הספה, מקווה שהגרוע ביותר לא קרה לבתם הצעירה.
לעומתה בועז לא קידש על היין, לא נשמעו זמירות שבת, השעה היתה כבר שמונה בערב, ליל שישי וחגית טרם הגיעה. בועז ואפרת החליפו ביניהם מבטים, לא שוחחו, אחזו כל אחד בתקווה שקטה רק שלא ידפקו להם שנית בדלת.
השעה תשע בערב וחגית שהגיעה מחויכת הביתה ולא הבינה את המצב אליה נקלעה, " שבת שלום אימא, שבת שלום אבא, מה זה אתם יושבים כמו בתשע באב, מה יש לארוחה? אני גוועת מרעב " שאלה את ההורים תוך כדי חיוך. התפקידים התחלפו, כעת בועז תפס את מקומה של אפרת על הספה ואפרת שעד כה הייתה ספונה בתוך עצמה, וישבה על הספה ספונה במחשבות, החזירה לעצמה את הצבע שעד כה היה חיוור, בין רגע החזירה לעצמה את השליטה, קמה מהספה שעד כה ישבה בו , ניגשה אל חגית, ובלי הרבה הסברים, בלי חקירת שתי וערב.. החטיפה לחגית סטירה. דומה שסטירה כזאת צריכה להישאר חקוקה וצרובה לנצח. זאת הפעם הראשונה שאפרת משוחחת עם חגית בצורה אלימה.
אפרת נגד אלימות, זה גם תחום התמחותה. אפרת מנהלת בכירה במשרד הרווחה, דוגלת בשיח והידברות. לאחרונה לקחה על עצמה פרויקט נוסף, את תפקיד ניהול בפנימיה לילדים שנפלטו ממערכת החינוך. לה לאפרת לא מתאימה התנהגות שכזאת, הרהרה בינה לבין עצמה. אבל ידעה שהיא לעולם לא תסלח לחגית ולעולם לא תתנצל בפניה.
חגית שהופתעה מתגובתה של אימא שעד כה הגנה עליה בחירוף נפש, הביטה באימא ואפרת הביטה על חגית, מדברות במבטים, מדברות בעיניים, המבטים כועסים, חגית לקחה את התיק שלה טרקה בעוצמה את הדלת, לא לפני שסיננה לעצמה כך, שדבריה יגיעו גם לאוזני ההורים :" איזה הורים פרימיטיביים יש לי " ונעלמה.
סוף פרק ראשון
תגובות
0
אהבו
3
504
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
********
על עיניים זוג משקפייםהאוזניים אטומות באזניותהפה נעול במנעול ובריחואין אף להריחכולו חבוי מתחת למצנפתואין יוצא ואין באבינות...
לקריאת הפוסט
שואבי האנרגיה
שואבי האנרגיהשואבים, צורבים ושורטיםלא מבחינים בין קודש לחולבין שמאל לימיןכמו קופידוןיורים בלי הבחנהלמטרהבלי חרטה.ואני,קצוצת כנףפלומה לבנהממשיכה לדאותלראותגם לימין וגם לשמאללמרחקואז אני...
לקריאת הפוסט
ילד יושב על ירח
ילד יושב על ירחמביט סביבו, אוסף כוכביםהוא אוהב לטייל בטבעלאסוף צדפים בהקיץ.אני מביטה מהצד נפעמתרואה סביבו השמשות נאספועל פני עולה חיוך מעונןובלבי נושאת תפילה חרישית,אלי אליאנא, הושב גם אותי על...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות