ההצגה "העבד" מאת בשביס זינגר בבימויו של יבגני אריה בתיאטרון גשר, מגוללת סיפור על אהבה, כנות וחושניות בעולם של תוקפנות, רצח ופוגרומים נוראים. מרגש ונוגע.

צילום: ישעיה פיינגולד
 
תקציר
העלילה מתרחשת במחצית הראשונה של המאה ה-17. הקהילה היהודית בפולין סבלה מפוגרומים ופרעות שגבו קורבנות רבים, ביניהם גם משפחתו של יעקב, גיבור העלילה (בגילומו המצמרר של ישראל (סשה)  דמידוב), תלמיד חכם יהודי. הוא הצליח להימלט, אך נתפס ונמכר לעבדות.
גם בחייו כעבד בתנאים קשים כשאול (ברפת ששכנה בכפר קטן ומרוחק בהרי הקרפטים, כשסביבו בעלי חיים הנובחים ושואגים ללא הרף), מנסה יעקב לשמור על צביון חייו היהודי – הוא צם, התפלל, שמר ככל יכולתו על המצוות וללא הרף התדיין עם אלוהיו.

כגבר בעל יצרים ותשוקות, יעקב מתאהב בבת אדונו, ואנדה הנוצרייה (לנה פרייפלד שובת הלב), שחשה כלפיו רגשות עזים. הם נותנים דרור לתשוקתם בסצנה של להט יצרים, כשהם חשופים למשעי לעיני הקהל. סבלם רק מתגבר. הם ניצבים אל מול איתני הטבע, אבל ההתמודדות האמיתית שלהם והקשה מכול, היא כנגד החברה האנושית.
אהבתם המשותפת ותשוקתם האסורה מוציאים אותם למסע שממנו אין חזרה.

בין הייסורים הקשים שעבר בשנות שביו, הקשה ביותר היה האהבה. היתה זאת אהבה אסורה, בלתי אפשרית לגויה – ונדה. בתו של האיכר, אדונו. לאחר שנים פדו אותו היהודים והוא חזר איתם בחופזה, מבלי שהספיק להיפרד מונדה לכפר פולני בו התקיימה קהילה יהודית, יוזפוב. אבל החיים שם, גילה יעקב, אינם אלא צל חיוור לחיים כשאהבתו אינה לצידו.
הוא חוזר תוך סיכון חיים על מנת לקחת אותה איתו. ונדה מתגיירת והופכת לשרה. אבל במקום החדש בו הם מקימים את ביתם, הם ניצבים בפני תלאות דומות. כמו בכפר הפולני כך גם כאן, קיימים חוסר סובלנות ושנאת זרים, עויינות ודחייה. "בסוף אנחנו זרים בכל מקום – גם אצלי וגם אצלך", אומרת במרירות ונדה-שרה.

הבעיות איתן נאלצים הגיבורים להתמודד נותרו חלק מהשאלות הקיומיות העולות בפנינו גם היום, מה שהופך את המחזה לרלוונטי ביותר. הרוע, השנאה, יצר הנקמה יכולים לפרוץ אצל רבים, כדחף בלתי נשלט בנסיבות מסוימות.

לסיכום: מחזה מרתק, משחק יוצא מין הכלל של שחקני תיאטרון גשר. זהו סיפור של אהבה אסורה, של  כוח וחולשה, פיתויים וכוח רצון, אמונות ואמונות טפלות, זרים ואנשי קהילה, ומעל הכל של אנושיות המנסה להתקיים בעולם עוין ומנוכר.
המחזה היה רווי במספר סצנות קורעות לב ששאבו אותי לתוכן, כאילו אני חווה על בשרי את סבלם של גיבורי העלילה. הבימוי, המוסיקה, התאורה יצרו אווירה שהמחישה את תחושת הנרדפות של צמד האוהבים ואת הלך חייו של היהודי הנודד.

(ההצגה "העבד" עלתה בבימוי יבגני אריה בתיאטרון גשר בשנת 2002, זכתה לשבחי הביקורות ולאהדת הקהל, רצה מעל 300 פעמים והפכה לאחת מהצגות הדגל של תיאטרון גשר. בשנת 2003 זכתה "העבד" ב-5 פרסים מטעם האקדמיה לתיאטרון בישראל ואף יצגה את ישראל על במות מובילות ברחבי העולם.

כעת, זכה המחזה לעריכה מחודשת ולבימוי מחודש של יבגני אריה. חלק מהשחקנים היו בהפקה המקורית ואילו אחרים - מופיעים בה לראשונה).

מומלץ ביותר.

היוצרים:

עברית: בן בר שביט, עיבוד ובימוי: יבגני אריה, במאית משנה: נטשה מנור, תפאורה: יבגני אריה, מיכאל קרמנקו, עיצוב תלבושות: רקפת לוי,  מוזיקה: אבי בנימין, כוריאוגרפיה: יחזקאל לזרוב, עיצוב תאורה: אבי יונה בואנו (במבי), עיצוב סאונד: מיכאל וייסבורד.

בהשתתפות השחקנים: ישראל (סשה) דמידוב, לנה פרייפלד, מיקי ליאון, נטשה מנור, ליליאן שלי רות, יבגני טרלצקי, בוריס אחנוב, נועה הר ציון, פאולו א. מוארה, אבי אזולאי/הנרי דוד, סבטלנה דמידוב, אלכסנדר סנדרוביץ, דור מיכאלי, הלל קפון, מקסים רוזנברג.
משך ההצגה: שעתיים ורבע, כולל הפסקה.

מועדי הצגות: 24, 25, 26 בפברואר 2019,
17,18,19 במרץ, שעה 20:00
 תיאטרון גשר, שד' ירושלים 9 ת"א-יפו