לנצור את הרגע
לנצור את הרגע - לעתים זה קורה לנו, לרגע קצר או מתמשך, שאנו מרגישים במקום הנכון, המדויק, המלא, השלם. מקום בו לא משנה מה קורה מסביב ועם מי אני נמצא, משנה מה שקורהבפנים ואני עם עצמי, וטוב לנו ביחד. ברגע הזה כל מה שמחוצה לנו הוא הזמנות, שאפשר לקבל ואפשר גם לא, ובעצם לא צריך שום דבר נוסף מלבד מה שיש ברגע הזה. זה קורה, יותר או פחות, וזה נפלא, וכיף להיזכר בזה. אבל אולי אפשר יותר מזה. אפשר לנצור את הרגע, לייצר, כמו במחשב, נקודת שחזור, לזהות את האיכויות שבנו שמאפשרות את זה, ואת הבחירות שמביאות לשם. וכמו בסיפורים, כשמגיע הרגע לעזוב, ולחזור לרגיל, לפזר פרחים בדרך, כאלו שאם נעקוב אחריהם נוכל לא רק להיזכר במקום הנפלא הזה, אלא לחזור לשם, ולחזור שוב ושוב, עד שהוא יהפך למקום שאליו לא מגיעים, אלא חוזרים, למקום שהוא בית, שמחכה לנו בלב פתוח בכל רגע ורע, במיוחד כשלא קל. וכשאני בבית, אז אני יכול להזמין אורחים. כי מי שרואה אותי בבית, ושטוב לי שם, רוצה להיות חבר שלי, רוצה לבקר אותי בביתי, כי טוב שם. וכשהוא יבוא לבקר אותי, הוא יגלה, אם רק יעקוב אחרי הפרחים שלו, את הדרך לבית שלו. ליותר מזה אי אפשר ולא צריך לצפות.