לכבוד יום שפת האם הבינלאומי- מחלקים לכם כרטיסים לסרט -"גיבורים במצולות" בבתי קולנוע ברחבי הארץ!

 

וואוו, איזה רעיון נפלא ! יש כ"כ הרבה ביטויים (פולניים) מבית אמא ואבא, חלקם מצחיקים יותר וחלקם מצחיקים פחות שגם גררו תגובות שרשרת, כמו למשל: אני לא אתנהג כך בבית שלי...

אבל דיבורים לחוד ומציאות לחוד, אנחנו חוזרים בדיוק על אותה התנהגות ואותם ביטויים, אולי רק מנסים לעדן פה ושם.



ביטויים שעולים במוחי כרגע:

כשיהיו לך ילדים תבין/ני ! (הביטוי המעודן)



נראה איך את/ה תתנהג/י עם הילדים שלך....



ביטוי זה נאמר כשנתגלעו אי הבנות בין ההורים לבין הילדים, או שחלקנו על החלטות ההורים  ועל איסורים שאסרו עלינו בילדותינו.

 

והביטוי הקשה:

הלוואי והילדים שלך יעשו לך את מה שאת/ה עושה לי... 



ביטוי זה נאמר כשהרגזנו מאד את ההורים ו"הוצאנו אותם מהכילים" ...



ביטוי נוסף: יש ילדים רעבים באפריקה.

ז"א תאכל את מה שיש ואל תקטר. ורצוי כמאמר השיר:

ילד טוב משאיר צלחת ריקה.



במידה ואזכר בביטויים נוספים,

אעדכן.

זה ממש רעיון יוצא מן הכלל לתת דגש לשפת הדיבור שהיתה בבית הורים.בבית הורי ביניהם דיברו בשפת היידיש, שהיא שפה יהודית שבה דיברו יהודי מזרח אירופה, בנוסף לשפה המקומית במדינה בה התגוררו.

זאת שפה, כאשר ההורים רצו להסתיר משהו ממני, או כדי שלא אבין במה מדובר, הם דיברו ביניהם בשפת היידיש.

עם השנים, ללא לימודים, למדתי להבין את השפה ואפילו למדתי מעט לדבר.

זאת תופעה מופלאה.

בנעורי, בשיחה עם אימי, מדי פעם העברתי ביקורת, תלונות, קיטורים על כל מיני נושאים, היא נהגה לומר לי את המשפט הבא:

יעדערער זעט נאָר יענעמס הױקער, אָדער ניט  זײַן אײגענע.



Yederer zet nor yenems hoiker, oder

nit zain eigene.



חסרונות זעט מען נאָר בײַ יענעם.



Xesroines zet men nor ba yenem.

ובעברית:

אדם אינו רואה את הגיבנת שלו ואינו מבחין במגרעותיו ובטעויותיו.

זה משפט שמלווה אותי בחיי, בבואי לשפוט ולהעביר חוות דעת על כל מיני נושאים במחלוקת.

 

אמא תמיד הייתה מקללת את הכלבה של השכנים מכיוון שהייתה מטילה את מימיה ואת צרכיה בחצר שלנu!

היא הייתה מכנה אותה - "כולרע שוסמו ג'דה", עד היום אין לי מושג מה הפירוש!

השפה היא יוונית לפי דעתי!

 

גיבורים  במצולות

-------------------



1)  מין ג'א  ג'א -  ג'א!  מין מא ג'א - מא ג'א

min ja ja - min ma ja - ma ja

כשמחכים למישהו והוא  טרם הגיע  וכולם מתחילים לנדנד  - הוא יבוא?  אז מי יבוא? אולי לא יבוא? וכו'

אז פותרים את זה בתשובה  קצרה ועניינית:   מי שבא,  בא .  מי שלא בא - לא בא!

2) סאראמי  עותאג ! 

SARAMI UTAG !

כשהיו קוראים לילד לבוא לאכול והוא היה שואל "מה יש לאכול",  אז היו עונים לו:  נעליים ישנות! הכוונה אוכלים מה שיש ולא שואלים שאלות.

חמוד קצר ענייני ולא מאפשר המשך שאלות מיותרות.

המקור -  תימני

איילת השחר

 

שלום לכולם,

אבי היקר היה בין הבודדים אשר היו מכנים "תפוז" כ"תפוח זהב".

מעולם לא השתמש במילה תפוז.

אמי לא אהבה תפוזים ולכן בילדות, אבי היה מקלף לנו תפוזים.

 

משום מה, הקללות אצלנו בבית סבבו בעיקר סביב החלק האחורי של הגוף ומה שיוצא ממנו:

חולירע יאסנה (שזה חולירע בהירה וברורה)

קישן טוכעס (שק לי בתחת)

ו-א קקה רויך (אם אני לא טועה, הכוונה לקקי רך)



השתמשו בזה לבטא עצבים. במקום "לעזאזל!", למשל...

נולדתי בארץ

אמי גם היא נולדה בארץ

לכן שפת האם שלי היא עברית נטו.



אציין כי אמי אהבה אותי מאוד מאוד מאוד, אני הקטנה מבין 9 ילדים. המון חיבוקים ונשיקות.

כשאבי נפטר, מפאת חוסר מקום שינה, ביליתי את לילותיי לידה - אבי נפטר בהיותי בת 7 ומאז חלקנו אותה מיטה.

לא נעים אולם אמי ניסרה את האוויר בנחירותיה. סבלתי מאוד. מדי פעם הייתי מזיזה אותה, הנחירות היו מפסיקות לכמה דקות ושוב התזמורת ניגנה.



לילה אחד, בעודי מזיזה אותה. תוך כדי שינה אמרה לי:

כשתתחתני, הלוואי ובעלך ינחר. 

אבי נהג להשתמש במילה א-שוקל כדי לזרז אותנו.  זה כנראה מאידיש. 

יש הרבה קללות נחמדות באידיש, כגון שיפלו לך כך השיניים ותישאר רק אחת לכאב שיניים, אבל הן לא שימושיות עקב מסרבלותן כנראה.

בבית דיברו יידיש, הבנו את השפה אך לא דיברנו כי היתה גלותית ועל כך מצטערים עד היום.



המשפט החשוב בבית ובחינוך שלנו היה: זיי א מענטש.  במשמעות של תהיה בנאדם טוב, מתחשב ותדע להתנהג בהתאם.

אחי היה שובב ולא   תלמיד משהו. אמי ז"ל אמרה תמיד העיקר שיהיה א מענטש וזה חשוב יותר מעוד תעודה...

 

כששאלנו מה אוכלים היום, ענתה לנו אימי בגרמנית מה ששמעה מאימה :יונגה הונדה מי שוטן שתורגם על ידה לכלבים אפויים ואפונה, שלא נדע. ותשובה שניה: שמאדן אונט זאואר קראוט, משהו עם כרוב חמוץ.

שמישהו אמר משהו שלא לעניין, אמרו לו באידיש: קוק אם או לך נישט - תסתכלו עליו ועל תצחקו.

בתור ילדים שכאמרנו  שמשמשעמם לנו, אבא שלי היה אומר תכף אביא לך תזמורת, ושהיינו שואלים על משהו האם זה בטוח, אימי היתה אומרת: בטוח רק המוות. 

את שני האחרונים אני אומרת לא מעט גם לילדים שלי: אבא שלי היה אומר.... אמא שלי היתה אומרת...