מסתרי הא-ב העברי, האות ב'
היחס בין האות א', לאות ב', אינו רק יחס בין האות הראשונה ב א-ב, לאות השניה, אלא יחס בין תפיסת האחדות האלוקית בעולם, לבין תפיסת הריבוי. תפיסת האחדות, הרואה בכל מרכיבי ההויה אחדות, אין ביכולת האדם להבינה, והיא נגזרת מהמציאות האלוקית: "ה' אחד ושמו אחד". אולם בריאת העולם, ובעקבותיה, בריאת האדם, הביאה למציאות של תפיסה מורכבת של המציאות, תפיסה אנושית, של עולם של ניגודים ופרטים. אולם מתוך הניגודים עולה האפשרות ליצירה ובניה. הדיאלקטיקה בין כוחות מנוגדים, בונה את המשואה המפורסמת: תזה + אנטיתזה = סינתזה. הסינטזה, שהיא כח היצירה באנושי, קיימת דוקא בגלל הסתירות והניגודים, והיא מסומלת גם במלה "ברכה", שמשמעותה הוספה והשפעה. המלה "ברכה" והמלה "בריאה", שתיהן מתחילות בעברית באות "ב", שהיא סמל הריבוי, שכן ערכה המספרי הוא 2, והיא הבסיס לבריאה ולברכה המתאפשרת על ידי הבריאה. ולכן מתחילה התורה, בספרה על בריאת העולם, באות "ב", ומתארת תחילה את הבריאה הראשונית, שהיא יסוד המציאות הדיאלקטית: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". אך אין האות "ב" מסמלת סינתזה, אלא את האפשרות ליצור סינתזה, הנובעת מהמציאות של שניות, שכן זהו תפקידו של האדם, לנצל מציאות זו לחיי יצירה, ומה שהבריאה האלוקית נותנת לו, זה את האפשרות לעשות כן, אך בידו הבחירה.
אולם אין לבריאה מציאות עצמית ללא האחדות האלוקית, והדבר מרומז בבסיסה של האות "ב", שהוא כאילו נמשך מהאות שלפניה, האות "א". (כידוע, בעברית כותבים מימין לשמאל).
אותיות האות "בית", מרכיבות את המילה בית, שנרמזת גם בצורת האות, שכן הבית הוא סמל הבנין והיצירה, והוא בסיס המשפחה, הבנויה מהסינתזה בין מרכיבי השניות הבסיסית בעולם, גבר ואישה. הבית גם רומז לבית המקדש, שהוא מקום השלמות הגבוהה ביותר, בין רוח וחומר, מקום בו משרה האלוקים, האחד השלם, את שכינתו.