"נערה", סרטו של הבמאי לוקאס דונט על מאבקה של לארה - רקדנית בלגית שנולדה בגוף של גבר ליהפך אישה. יצירת מופת עשויה ברגישות. מה-14.3 בבתי קולנוע ברחבי הארץ.

צילום: באדיבות סרטי נחשון

תקציר

לארה היא נערה נחושה עם מטרה מאוד ברורה: להפוך לבלרינה מקצועית. בתמיכת אביה היא מתחילה ללמוד בבית ספר יוקרתי למחול ומתמסרת כל כולה למסע המפרך. תסכולי גיל ההתבגרות וחוסר הסבלנות האופייניים, הולכים וגוברים ככל שהיא נאבקת באתגרים הבלתי אפשריים שגוזר הבלט הקלאסי על גופה של מי שנולדה כבן זכר.

הסרט נוצר בהשראת סיפור חייה של הרקדנית הטרנסג'נדרית הבלגית, נורה מונסקור. מאמר שקרא לוקאס דונט על סיפורה הוביל לקשר הדוק בין השניים, ונורה נתנה בו אמון מלא, שיספר את סיפורה תוך נאמנות לאמת שלה.

בחירה מוצלחת

הבחירה בשחקן המתאים לגילום דמותה של נורה לוותה בקשיים; לאודישנים לתפקיד של לארה (המופיעה בשם זה בסרט), הגיעו אמנם מעל לחמש מאות מתמודדים ומתמודדות, בנים, בנות וטרנסג'נדרים בגילאי 14-17, אבל לא נמצא השחקן או השחקנית שיוכלו גם לשחק וגם לרקוד. רק לאחר אודישנים נוספים לרקדנים ולרקדניות, נמצא ויקטור פולסטר, שניחן בכישורים המתאימים ולוהק לתפקיד הראשי. (הוא למד משחק בגיל צעיר מאוד, אחר כך החל ללמוד בלט קלאסי ואף זכה במספר תחרויות בלט). זוהי הופעת הבכורה של פולסטר בקולנוע והוא מבצע את תפקידו באופן מעולה, ברגישות נוגעת ללב.

הבמאי לוקאס מציין שהעבודה על "נערה" החלה מתוך רצון להביע את דעתו על הצורה בה אנו מתייחסים למגדר, לנשיות מול גבריות, אבל בעיקר על המאבק הפנימי של גיבורה צעירה שמעמידה את הגוף שלה בסיכון כדי להפוך לאדם שהיא רוצה להיות. "מה שתפס אותי זה הרצון החזק שלה להגיע אל האני העצמי שלה בגיל 15, תהליך שאצל אחרים נמשך לאורך חיים שלמים."

מה שעזר לבמאי להתחבר לנושא הוא חווית ילדות. הוא מספר שבמהלך ילדותו אביו התווה לו מסלול של נער צופים, שכלל פעילות עם ילדים אחרים, משחקים בבוץ וקמפינג, למרות שהוא העדיף לשיר, לשחק ולרקוד. הוא הרגיש שכך הוא מבטא את עצמו בצורה הכי נכונה.

במרוצת הזמן גילה שהתחומים הללו נחשבו "דברים של בנות". הוא שאל את עצמו, איך ייתכן שבתור בן זה מה שהוא אוהב. לבסוף, לדבריו, מפני שלא רצה שילעגו לו, הפסיק לעשות את זה.
לעומת זאת, נורה, הטרג'נדרית התמודדה בגבורה עם כל הלעג וההצקות שהיו מנת חלקה בין כותלי בית הספר לריקוד בו התאמנה שעות ארוכות מדי יום. התהליך הפיזי שנורה עברה גרם לה כאבים עזים והעלבונות שספגה מחבריה תרמו נדבך נוסף לסבלה, שברו את רוחה והביאו אותה לחיפוש פתרונות יצירתיים, במסגרתם סיכנה את חייה.   

דמותה, כפי שהיא משתקפת בסרט היא של צעירה מלאה בלהט ואמיצה, שאתגרה את החברה שבה מין ומגדר קשורים בקשר הדוק.

הסרט כולל אלמנטים אותם חקר הבמאי לוקאס בעבר כמו מחול, מעברים אישיים ושאלות של זהות. הוא עבד עם הכוריאוגרף יאן מרטנס, איתו הוא חתום על מופע הנקרא "האנשים הפשוטים".

הכוריאוגרפיה בסרט שאותה יצר הכוריאוגרף והרקדן הבלגי, סידי לארבי שרקאווי, המנהל האמנותי של הבלט הפלמי המלכותי, הנחשב לאחד היוצרים הבלגיים החשובים בעולם  - היא מלאכת מחשבת. שרקאווי, רקדן ג'אז והיפ הופ, הציג גם יצירות משלו. הוא יצר את הכוריאוגרפיה למחזות זמר ולמופעים וגם ליצירות מחול ברמה הגבוהה ביותר.  הוא הופיע בארץ כרקדן בבלט c de la b  ביצירתו של אלן פלטאל "משהו קטן על באך". בלהקה פלמית זו גם קיבל את ההזדמנות הראשונה שלו ליצור. בארץ הוצגו שני מופעים בלתי נשכחים שלו כיוצר: "סוטרה" ו"טזוקה". 
סרט מקסים, עשוי ברגישות משחק מהמם וצילומים ייחודיים. הסרט זכה בשלל פרסים, ביניהם 4 פרסים בפסטיבל קאן.

יוצרים:
בימוי ותסריט: לוקאס דונט, תסריטאי שותף: אנג'לו דייסנס, צילום: פרנק ואן דר אדן , כוריאוגרפיה:           סידי לרבי שרקוואי, עיצוב אמנותי: פיליפ ברטין , עיצוב תלבושות:   קתרין ואן ברה, מוזיקה: ולנטין חג'ג'. 

שחקנים

לארה:  ויקטור פולסטר  מתיאס: אריה וורטהאלטר, מילו: אוליבייה בודר, לואיס:
טיימן גוברץ, ד"ר נארט: קתלין דיימן, ד"ר פסקל: ולנטין דהננס,  כריסטין: מגלי אללי. 

בלגיה 2018, 104 דקות. צרפתית ופלמית, תרגום לעברית ולאנגלית.
החל מ - 14/3 בסינמטק ת"א ובבתי הקולנוע בכל רחבי הארץ, בהפצת סרטי נחשון.