הסרט "לשחות או לא להיות" של התסריטאי והבמאי ז'יל ללוש, חושף את המהפך הקיצוני שחוותה קבוצת חברים שהתאמנה בשחייה צורנית, שהפכה במרוצת הזמן לתכלית חייהם.

צילום: באדיבות רד קייפ.

בזמן שהעיר תל אביב געשה ורעשה מהאזעקות והדי הפיצוצים שנשמעו בחלל ותפסו את כולם בהפתעה, אנחנו בילינו כמיטב המסורת בפסטיבל הקולנע הצרפתי בישראל 2019,  - המתקיים זו הפעם ה-16 - הרמנו כוסית לרגל האירוע המרנין , הטבנו ליבנו בדברי מתיקה, גבינות צהובות עתירות שומן ועוד כהנה וכהנה, צפינו בסרט "לשחות או לא להיות", 'בילינו' בבריכה יחד עם השחקנים שנראו על המסך וחסכנו מעצמנו דאגה ודפיקות לב מואצות. מדובר בנשים וגברים שרגישים במיוחד לאזעקות...
  
תקציר

חבורה של גברים על סף שנת הארבעים שלהם, רגע לפני משבר אמצע החיים, מחליטים להקים  נבחרת של שחייה צורנית. מה שמתחיל כתחביב ומרפא לגבריות פגועה, הופך במהרה להכנות לאליפות העולם כשהם שוכרים מדריכה קשוחה (המנסה למצוא את דרכה מחדש בעולם לאחר תאונה). חדורי מוטיבציה, הם מתמודדים עם משברי החיים, אימונים מפרכים וסיטואציות קומיות מרגשות. החבורה מוצאת כי דווקא השחיה הצורנית – ספורט הידוע כנשי מכולם מוציא מהם את הגבריות שחשבו כי אבדה להם, מעניק להם כוחות להתמודד עם הבוז, הלעג וחוסר האמון של הסביבה ולעבור שינוי פנימי המשליך על כל היבטי חייהם. במהלך כברת הדרך המשעשעת ונוגעת ללב, הם מגיעים לגילוי עצמי, להערכה עצמית ובעיקר מגלים דברים רבים על עצמם ואחד על השני.
בסרט משתתפים מיטב כוכבי הקולנוע הצרפתי. הסרט זכה ל-10 מועמדויות לפרס הסזאר, כולל הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט מקורי וצילום.
 
 ז'יל ללוש, במאי ותסריטאי מספר, שהרעיון לכתיבת התסריט החל למעשה מרצון לחקור את המוזרות או את הדיכאון המודחק שחש אצל כמה אנשים מהדור שלו או באופן כללי בצרפת. לדבריו, אנחנו חיים בחברה בה תוכניות טלוויזיה ודיונים מלאים בשיפוטיות ודעות מוצקות על כל דבר ובמרוץ האישי, אנחנו מוצאים את עצמנו לכודים, שוכחים את הקולקטיב, את הדרייב, את ההערכה למאמץ. הסרט מציג טיפוסים מורכבים, בעלי אופי שונה, הניחנים בפחדים ומחסומים, גישה אופטימית או פסימית לחיים, מוטיבציה וחיוניות  -  לכל אחת מהדמויות יש את הקיום שלה וניסיון החיים. יש גם דמויות נשיות שיש להן תפקיד חשוב בחיי גיבורי הסרט. לא אחת הם מצליחים בזכות הנשים ועבורן; הנשים בחייהם הפרטיים וושתי מדריכות הקבוצה.

קומדיה דרמטית

מה שנראה בתחילת הסרט כהרפתקה וכחבורה של גברים הרודפים אחר חלום אבוד בחייהם, היה עבורי חוויה משעשעת עם מוסר השכל.התרגשתי וצחקתי יחד עם גיבורי הסרט והתפעלתי מן ההופעה המצוינת של חבורת כוכבי הקולנוע הצרפתים החושפים את עצמם גופנית ורגשית ללא פחד. פס הקול של המוזיקה שהלחין המוזיקאי יון ברין  מצליחה להמחיש את הרגשות של הדמויות.
 
נהניתי מאוד מהצילומים המרהיבים, מהדמויות הרב-גוניות ומהמוזיקה של שנות השמונים שהתנגנה במשך הסרט – המוסיקה שלTears for Fears , שצלילה התמזגו עם חוויותיהם של גיבורי הסרט בתקופה עליה מדובר .
  
יוצרים:
בימוי ותסריט:   ז'יל ללוש, (מועמד לפרס הסזאר)
תסריטאים נוספים: אחמד חמידי,ז'וליאן למברוסקיני   
צילום:               לורן טנגי (מועמד לפרס הסזאר)
 
משחק:
 
ברטרן:             מתייה אמלריק   
לורן:                 גיום קאנה
מרקוס:             בנואה פולוורד    
סימו:                ז'אן הוג אנגלד
דלפין:               וירז'יני אפירה ,
אמנדה:            לילה בקטי,
קלייר:               מרינה פוייס
תיירי:                פיליפ קתרין
ג'ון:                   פליקס מואטי,
בזיל:                 אלבן איוואנוב
אווניש:             בלסינהאם טמילצ'לבן,
תיבו:                יונתן זכאי
קלם:                 מלני דוטיי
לולה:                נואה אביטה
אמו של לורן:     קלייר נדו.
 
צרפת 2019, 122 דקות
דובר צרפתית. תרגום לעברית ואנגלית

מוקרן בסינמטק תל אביב , בסינמטקים ברחבי הארץ, בגלובוס מקס אשדוד ובאולם איינשטיין נתניה עד סוף מרץ .
הבמאי ז'יל ללוש ביחד עם מפיק הסרט, אלאן אטאל הגיעו לארץ במהלכו של הפסטיבל וכיבדו בנוכחותם הקרנה מיוחדת של הסרט ביום שני, ה-18.3 בסינמטק ירושלים וביום שלישי ה-19.3 בסינמטק תל אביב. עם תום ימי הפסטיבל, החל מתאריך 4/4 הסרט יוקרן בבתי קולנוע ברחבי הארץ.