בין יום של זכרון ליום של עצמאות

זכרון משותף
יום הזיכרון ויום העצמאות סמוכים זה לזה, ומחובתנו לזכור בימים אלה את המחיר הכבד שאנו משלמים עבור עצמאותנו. האם זו העצמאות שייחלנו לה ושלמענה אנחנו מוכנים לשלם בחיי היקרים לנו.
 
זה לעומת זה
ביום הזיכרון מאחד אותנו הכאב המשותף. ביתר הזמן, מאחדת אותנו הסכנה המשותפת. זה ידוע, האזעקה הראשונה כולנו מתרככים והמשותף גובר על המפריד. ברגע שהאיום שוכך, אנחנו שוכחים.
 
יום של עצמאות
איך קורה שהשאלה הכי חשובה ונוקבת בחיי אדם והעם הופכת ליום של מנגלים.
  
מלחמה או שלום
התוצאות מדברות בעד עצמן. כאשר הפירוד בישראל שולט הלחץ גובר, מלחמות, טרור, פרנסה וכו'. כאשר אנחנו מתחברים (כמו שאמרנו בעיתות צרה) אז ישנה המתקה, הקלה ויחד עם זאת הרבה סימני שאלה. למה אי אפשר להתחבר ללא הצרות.
אחרי שבעים שנים של מאבקים, 23,646 חללים שנפלו במלחמות ובפעולות איבה, הגיע הזמן לשאול את עצמנו, האם אנחנו יכולים לשנות משהו או שזה משחק מכור.