ספר חדש - נשים חזקות במקרא
הקדמה
כאדם חילוני המאמין בערכים הומניסטים, ויחד עם זאת מחפש את הקשר עם התרבות היהודית, לא קל לי עם מעמד האשה ביהדות לאורך הדורות. מעמד האשה מתקופת חז"ל ועד ימינו, (ואינני מ,דבר על הריפורמים והקונסרבטיבים), מאד בעייתי ונוגד את הערכים הדמוקרטיים-ליברליים, ובראשם את ערך השיוויון. על-פי ההלכה האשה מודרת מהחיים הציבוריים על-כל היבטיהם. היא ינה יכולה למלא משרות ציבוריות, היא אינה רשאית להעיד בבתי המשפט, היא אינה רשאית ללמוד תורה שבעל-פה, ובעוד תחומים רבים היא מופלית לרעה, אם כי בחלק מהתחומים חל שיפור במעמדה.
המצב הזה גורם לחילונים רבים להתרחק מהיהדות, מהתרבות היהודית וממקורות היהדות. אך מי שקורא את סיפורי התנ"ך נוכח שבתקופת התנ"ך מעמדן של הנשים בפועל, היה שונה, מהדימוי המקובל, בתקופת המשנה והתלמוד התקבע מעמדן הנחות של הנשים, ולעומת זאת בתקופת המקרא מעמדן אם כי לא היה שוויוני, היה טוב יותר מבתקופות שבאו אחרי-כן.
מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה מובנית. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק מהמשטר הפטריארכלי, ובלשונו של סימון[1] - "משני". אך כאשר אנו מגיעים לסיפורי המקרא, אנו רואים כי האשה המקראית נטלה חלק פעיל לא רק בהבאת ילדים, (אין להכחיש כי זה היה ייעודה הראשי), אלא גם בחיים הציבוריים, ובהכרעות המשפחתיות והלאומיות.
נחיתותה של האשה בולטת כבר בעשרת הדיברות:[2]
"לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ; {ס} לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ." גרנות כותב כי לפי הטקסט הזה האשה היא " מ"חלק כל אשר לרעך" – משהו בין "בית רעך" ובין "עבדו, שורו וחמורו."
האשה שנמכרה לעבדות אינה משתחררת כעבור 6 שנים כדוגמת העבד העברי בחוקי ספר שמות: "וְכִי-יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ, לְאָמָה--לֹא תֵצֵא, כְּצֵאת הָעֲבָדִים."
האשה אינה יורשת את נחלת אביה או בעלה. האשה אינה יוזמת גירושין, ואינה יכולה להתנגד לגירושיה. אביה ואח"כ בעלה רשאים להפר את נדריה.
אך כאשר אנו מגיעים לסיפורי התנ"ך אנו רואים שבחיים הממשיים מעמדה ומצבה של האשה היו שונים. אמנם המעגל שבו בדרך כלל פועלת האשה הוא מעגל המשפחה, אך גם במסגרת זו האשה נוטלת חלק בהכרעות משפחתיות בעלות חשיבות לאומית. כך שרה היא המחליטה מי יהיה היורש של אברהם, מי יקבל את ברכת האבות. גם רבקה היא המכריעה במאבק על הבכורה בין בני יצחק. חנה הנאבקת עם עקרותה היא ולא אלקנה מחליטה מה יהיה ייעודו של שמואל.
לצד אלו יש במקרא נשים שנטלו חלק ישיר במאבקים לאומיים, או בהחלטות בעלות חשיבות לאומית. די אם נזכיר את רחב, דבורה הנביאה, חולדה הנביאה, אסתר המלכה, האשה החכמה ועוד.
האחרונות הן נשים חזקות. אך סיפורי המקרא עוסקים גם בנשים כקרבנות. לאה, דינה, תמר אחות אבשלום ומיכל מוצגות כקרבנות הגברים, אך תמיד מתוך אהדה, חמלה והזדהות. גם בדמויות אלו נעסוק.
ישנה טענה במחקר, כי האשה היא "האחר" בסיפורי התנ"ך, כלומר היא שונה מהותית (אונטולוגית) מהגבר, כמו שהאחר בארה"ב היה במשך תקופה ארוכה השחור, או היהודי בגרמניה הנאצית. ההגדרה של "האחר" היא שהמדובר ביצור החסר את התכונות האנושיות או חלק מהן.
הגדרה אחת אומרת כי ה"אחר" הוא אדם חריג, שונה או יוצא-דופן.
לכל חברה יש אמות מידה המקובלות עליה, המגדירות מהי התנהגות רצויה ומהי התנהגות חריגה, וכן מהן התכונות של האנשים המקובלים בחברה, ומיהם האנשים הדחויים בחברה. את החורגים מהמקובל אפשר לחלק לכמה סוגים:
א. אנשים החורגים בדעות או באמונות שלהם מדעת הרוב (למשל, הצמחונים, שהם חריגים בקבוצת אוכלי-בשר).
ב. אנשים ממוצא אחר, שאינו זהה למוצא של קבוצת הרוב (למשל, סיני החי בפולניה).
ג. אנשים פגועים מבחינה נפשית או מוסרית (עבריין או פושע) או בעלי מום גופני[3].
ניתן לומר כי "האחר" במקרא הוא הפאגאני, הכופר באלוהי המקרא (כדוגמת פרעה), הרוצה להשמיד את ישראל (כמו עמלק), הכופר באידיאות מוסריות ומעריץ את הכוח והמיליטאריזם[4]. קשה לומר שברוב הנשים המקראיות נמצא תכונות כאלו, למעט אולי איזבל.
לאורך הפרקים השונים בספר זה אנסה כל פעם לבחון האם הדמות הנשית הנידונה היא בעלת תכונות של "אחר", או בעלת תבונה ומוסר אנושיים[5].
שילבתי בפרקים על דמויות הנשים במקרא, לא מעט מדרשים של חז"ל, והסיבה היא שחז"ל היו הפרשנים הראשונים של המקרא, ולפעמים מדרשיהם שופכים אור נוסף או אחר על דמויות הנשים הנידונות. כידוע ישנם הרבה פערים בסיפור המקראי. בדרך כלל אנו יודעים רק מה הדמויות עשו, אך לא מה הם הרגישו או חשבו. חז"ל במדרשיהם עוזרים לנו למלא הפערים הללו.
עסקתי בדמויות הנשים במקרא מתוך עמדה פמיניסטית ביקורתית, כאשר פעמים רבות אני מתייצב לצד האשה גם אם הפרשנות המסורתית גינתה. מצד שני אינני מקבל פרשנויות העושות הנחות לנשים מרושעות וגם כאלו ישנן במקרא, כדוגמת איזבל, אשת פוטיפר ועוד.
לסיום אני מודה לאשתי, אשר ללא תמיכתה ספר זה לא היה יוצא לאור, וכן למורי במכללת אורנים ובמכון שכטר: פרופ' אהוד לוז, פרופ' אברהם מלמד, ד"ר תמר קידר, אשר פקחו את עיני לראות את הצדדים ההומניסטים בספרות הרבנית. [1] סימון, אוריאל, בקש שלום ורדפהו, עמ' 94 – 101. סימון מונה את כל סוגי האפלייה שנשים היו נתונות בהן במסגרת השטר בפטריארכלי, אך הוא מגיע למסקנה: " הכפפת האשה לגבר לא נועדה אלא למלא צרכים חברתיים מובהקים – מניעת העברת אדמות מבית אב לבית אב אחר מכאן, ושמירה על הלכידות הנורמטיבית של בית האב מכאן (סימון, עמ' 97)[2] גרנות משה,כף החובה, עמ' 129[3] רונית חכם, עירית ליפשיץ, https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=2608[4] קשת,ש, עמ' 85[5] להבהרת מושג "האחר" ראו ספרה של ג'וליה קריסטבה, "זרים לעצמנו", 1988
כאדם חילוני המאמין בערכים הומניסטים, ויחד עם זאת מחפש את הקשר עם התרבות היהודית, לא קל לי עם מעמד האשה ביהדות לאורך הדורות. מעמד האשה מתקופת חז"ל ועד ימינו, (ואינני מ,דבר על הריפורמים והקונסרבטיבים), מאד בעייתי ונוגד את הערכים הדמוקרטיים-ליברליים, ובראשם את ערך השיוויון. על-פי ההלכה האשה מודרת מהחיים הציבוריים על-כל היבטיהם. היא ינה יכולה למלא משרות ציבוריות, היא אינה רשאית להעיד בבתי המשפט, היא אינה רשאית ללמוד תורה שבעל-פה, ובעוד תחומים רבים היא מופלית לרעה, אם כי בחלק מהתחומים חל שיפור במעמדה.
המצב הזה גורם לחילונים רבים להתרחק מהיהדות, מהתרבות היהודית וממקורות היהדות. אך מי שקורא את סיפורי התנ"ך נוכח שבתקופת התנ"ך מעמדן של הנשים בפועל, היה שונה, מהדימוי המקובל, בתקופת המשנה והתלמוד התקבע מעמדן הנחות של הנשים, ולעומת זאת בתקופת המקרא מעמדן אם כי לא היה שוויוני, היה טוב יותר מבתקופות שבאו אחרי-כן.
מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה מובנית. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק מהמשטר הפטריארכלי, ובלשונו של סימון[1] - "משני". אך כאשר אנו מגיעים לסיפורי המקרא, אנו רואים כי האשה המקראית נטלה חלק פעיל לא רק בהבאת ילדים, (אין להכחיש כי זה היה ייעודה הראשי), אלא גם בחיים הציבוריים, ובהכרעות המשפחתיות והלאומיות.
נחיתותה של האשה בולטת כבר בעשרת הדיברות:[2]
"לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ; {ס} לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ." גרנות כותב כי לפי הטקסט הזה האשה היא " מ"חלק כל אשר לרעך" – משהו בין "בית רעך" ובין "עבדו, שורו וחמורו."
האשה שנמכרה לעבדות אינה משתחררת כעבור 6 שנים כדוגמת העבד העברי בחוקי ספר שמות: "וְכִי-יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ, לְאָמָה--לֹא תֵצֵא, כְּצֵאת הָעֲבָדִים."
האשה אינה יורשת את נחלת אביה או בעלה. האשה אינה יוזמת גירושין, ואינה יכולה להתנגד לגירושיה. אביה ואח"כ בעלה רשאים להפר את נדריה.
אך כאשר אנו מגיעים לסיפורי התנ"ך אנו רואים שבחיים הממשיים מעמדה ומצבה של האשה היו שונים. אמנם המעגל שבו בדרך כלל פועלת האשה הוא מעגל המשפחה, אך גם במסגרת זו האשה נוטלת חלק בהכרעות משפחתיות בעלות חשיבות לאומית. כך שרה היא המחליטה מי יהיה היורש של אברהם, מי יקבל את ברכת האבות. גם רבקה היא המכריעה במאבק על הבכורה בין בני יצחק. חנה הנאבקת עם עקרותה היא ולא אלקנה מחליטה מה יהיה ייעודו של שמואל.
לצד אלו יש במקרא נשים שנטלו חלק ישיר במאבקים לאומיים, או בהחלטות בעלות חשיבות לאומית. די אם נזכיר את רחב, דבורה הנביאה, חולדה הנביאה, אסתר המלכה, האשה החכמה ועוד.
האחרונות הן נשים חזקות. אך סיפורי המקרא עוסקים גם בנשים כקרבנות. לאה, דינה, תמר אחות אבשלום ומיכל מוצגות כקרבנות הגברים, אך תמיד מתוך אהדה, חמלה והזדהות. גם בדמויות אלו נעסוק.
ישנה טענה במחקר, כי האשה היא "האחר" בסיפורי התנ"ך, כלומר היא שונה מהותית (אונטולוגית) מהגבר, כמו שהאחר בארה"ב היה במשך תקופה ארוכה השחור, או היהודי בגרמניה הנאצית. ההגדרה של "האחר" היא שהמדובר ביצור החסר את התכונות האנושיות או חלק מהן.
הגדרה אחת אומרת כי ה"אחר" הוא אדם חריג, שונה או יוצא-דופן.
לכל חברה יש אמות מידה המקובלות עליה, המגדירות מהי התנהגות רצויה ומהי התנהגות חריגה, וכן מהן התכונות של האנשים המקובלים בחברה, ומיהם האנשים הדחויים בחברה. את החורגים מהמקובל אפשר לחלק לכמה סוגים:
א. אנשים החורגים בדעות או באמונות שלהם מדעת הרוב (למשל, הצמחונים, שהם חריגים בקבוצת אוכלי-בשר).
ב. אנשים ממוצא אחר, שאינו זהה למוצא של קבוצת הרוב (למשל, סיני החי בפולניה).
ג. אנשים פגועים מבחינה נפשית או מוסרית (עבריין או פושע) או בעלי מום גופני[3].
ניתן לומר כי "האחר" במקרא הוא הפאגאני, הכופר באלוהי המקרא (כדוגמת פרעה), הרוצה להשמיד את ישראל (כמו עמלק), הכופר באידיאות מוסריות ומעריץ את הכוח והמיליטאריזם[4]. קשה לומר שברוב הנשים המקראיות נמצא תכונות כאלו, למעט אולי איזבל.
לאורך הפרקים השונים בספר זה אנסה כל פעם לבחון האם הדמות הנשית הנידונה היא בעלת תכונות של "אחר", או בעלת תבונה ומוסר אנושיים[5].
שילבתי בפרקים על דמויות הנשים במקרא, לא מעט מדרשים של חז"ל, והסיבה היא שחז"ל היו הפרשנים הראשונים של המקרא, ולפעמים מדרשיהם שופכים אור נוסף או אחר על דמויות הנשים הנידונות. כידוע ישנם הרבה פערים בסיפור המקראי. בדרך כלל אנו יודעים רק מה הדמויות עשו, אך לא מה הם הרגישו או חשבו. חז"ל במדרשיהם עוזרים לנו למלא הפערים הללו.
עסקתי בדמויות הנשים במקרא מתוך עמדה פמיניסטית ביקורתית, כאשר פעמים רבות אני מתייצב לצד האשה גם אם הפרשנות המסורתית גינתה. מצד שני אינני מקבל פרשנויות העושות הנחות לנשים מרושעות וגם כאלו ישנן במקרא, כדוגמת איזבל, אשת פוטיפר ועוד.
לסיום אני מודה לאשתי, אשר ללא תמיכתה ספר זה לא היה יוצא לאור, וכן למורי במכללת אורנים ובמכון שכטר: פרופ' אהוד לוז, פרופ' אברהם מלמד, ד"ר תמר קידר, אשר פקחו את עיני לראות את הצדדים ההומניסטים בספרות הרבנית. [1] סימון, אוריאל, בקש שלום ורדפהו, עמ' 94 – 101. סימון מונה את כל סוגי האפלייה שנשים היו נתונות בהן במסגרת השטר בפטריארכלי, אך הוא מגיע למסקנה: " הכפפת האשה לגבר לא נועדה אלא למלא צרכים חברתיים מובהקים – מניעת העברת אדמות מבית אב לבית אב אחר מכאן, ושמירה על הלכידות הנורמטיבית של בית האב מכאן (סימון, עמ' 97)[2] גרנות משה,כף החובה, עמ' 129[3] רונית חכם, עירית ליפשיץ, https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=2608[4] קשת,ש, עמ' 85[5] להבהרת מושג "האחר" ראו ספרה של ג'וליה קריסטבה, "זרים לעצמנו", 1988
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
"'..לכל חברה יש אמות מידה המקובלות עליה, המגדירות מהי התנהגות רצויה ומהי התנהגות חריגה, וכן מהן התכונות של האנשים המקובלים בחברה, ומיהם האנשים הדחויים בחברה.."'
וגו`
סליחה ומחילה איתן
אולם על הקביעה הנ"'ל
חובת ההוכחה עלייך
או כדיברי האדמו"'ר דני
סנדרסון..פה קבור..
מיד לאחר הקטע שציטטת נתתי כמה דוגמאות למה אני מתכוון.
היהדות אינה עשויה מקשה אחת, וגם היחס לאשה אינו מקשה אחת. ישנם זרמים שונים השונים זה מזה ביחסם לנשים.
כמו בנות צלופחד שלחמו על זכות הירושה, כמו תמר שפתתה את חמיה במטרה להיות אם. אם חד הורית....או בת פרעה
המתנגדת לאביה ולחוקיו, מושיעה את משה מן היאור...
אבל - "כבוֹדה של בת מלך - פנימה" ....
כמובן וכידוע גם לך
"'קביעו°ת"' כאלה ואחרות
אינן עובדות ואינן אמיתות
וכמובן אינן קבילו°ת במחקר !
כל הפיסקה שציטטתי
ניתנת להפרכה
עדיפה כנו•ת וישירו•ת
על פתלתלות
גם פה בשורה לשיוויון
אין !