אני רוצה משהו אחר

הערב הזה היה ערב רגוע ואני ישבתי בסלון וראיתי סידרה בנטפליקס על מישהי שבעלה נדרס בתאונה.

ואז היה קטע שהיא מגלה שהבעל הזה שהיא חשבה שהיה לה טוב איתו בעצם התפרפר מאחורי הגב שלה.

בערך לשניה וחצי חשבתי על עוד אנשים שאני מכיר,שחיים ככה עם הפרפרים מהצד ואפילו קצת קינאתי בהם שיש להם את הריגושים האלה.

אבל בכל פעם מחדש אני מגיע למסקנה שזה לא באמת מדבר אלי.

בכל פעם מחדש אני מגיע למסקנה שאני חולם על משהו אחר.

וככל שעוברות השנים אני תוהה אם בכלל עוד נשארו נשים בגיל שלי שיותר מהכל רוצות וחולמות על קשר ששם את הלב במרכז,פחות את הפרפרים.

פרפר זו מילה מטעה כי זה גם קשור לפרפרים בטבע שהם יפים וצבעוניים אבל גם מזכיר את המילה להתפרפר שהיא קצת פחות מוצלחת.

אני רק מקווה שמתישהו אני אמצא חיבור כזה שהפרפרים  יהיו בלב...אצלנו שנינו ומשם יבוא כל השאר.

היו לי בחיים פרפרים כאלה אבל זה היה מזמן.

מה שיפה.... הם לא קשורים בגינוני חיזורים כאלה ואחרים ולא באיזה חיבור מיני מתפרץ וחסר מעצורים.

הם שם, נוכחים מאוד ומורגשים מאוד וכל פעם שהבטתי בעיניים שלה ראיתי את הפרפרים.

בגלל זה יכולתי לבהות בה שעות,אפילו כשהיתה ישנה...

מישהו עוד חושב על דברים כאלה כשעוברים את גיל חמישים?

אני לא יכול לשקר לעצמי אבל בקרוב כשיגיע הרגע לחפש קשר באופן יותר פעיל אני אהיה חייב לא לוותר בנקודה הזו.

הלב הוא שזועק מתוכי היום וכבר תקופה ארוכה וזה אולי באמת שונה מהרבה אנשים בגילי אבל אני זה אני.

עם זה אבוא.... ומה שאמצא....אמצא.....