חג מתן תורה - לזרום או ללכת לפי תורתך?
חרות על הלוחות" – נכתב לכבוד חג מתן תורה (שבועות)
בניגוד לאימרה המקובלת כיום: "תזרום", אני סבור שכל אדם צריך שתהיה לו איזו תורה. כוונתי לאו דווקא לתורה סדורה כמו המרקסיזם, או תורתן של כתות שונות או של דתות שונות, המפרטות מה על האדם לעשות בכל דקה מחייו. אבל לדעתי כל אדם חייב לגבש לעצמו מערכת של ערכים, כללי "עשה ואל תעשה", שיכוונו את חייו. אחרת חייו יכוונו ע"י פיתויים שונים, סערות רגשיות כאוניה בלב ים שאיבדה את ההגה שלה. גם לאדם חילוני יכולה להיות תורה. עבורי זוהי מערכת הערכים של "הנאורות" שגובשה בזמן המהפכה הצרפתית ולאחריה, והיום היא באה לידי ביטוי בשיטה הדמוקרטית –ליברלית. ובבסיסה הערכים של חרות, שוויון, כבוד האדם וסובלנות.
האם יש ניגוד בין מושג "התורה" למושג "החרות"?
אחד הפסוקים היותר מפורסמים בספר שמות, ל"ב, פסוק ט"ז: "והמכתב, מכתב אלוקים הוא - חרות על הלוחות". ואומרים לנו חז"ל על הפסוק הזה: "אל תקרא חרות, אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".
אמירה מוזרה לכאורה:
וכי מישהו מרגיש שהוא בן חורין וחופשי עם כל ה"מגבלות" של תורה זאת או אחרת? התשובה נמצאת בדיוק מילולי של דברי חז"ל: אין הכוונה ל"חופשי" אלא "בן חורין!
את ההבדל בין "חרות" ל"חופש", ניתן לראות במשל הבא: במהלך הפלגה מעבר לאוקיינוס, פרצה סערה איומה בלב ים. מערכת ההיגוי של הספינה התקלקלה והאנייה הייתה נתונה ל"רחמי" הגלים העזים. כל גל שבא העיף את הספינה עם כל נוסעיה אל האוויר ולאחר נפילתה שוב הכו הגלים ללא הרף. הספינה הזו לא הגיע אל יעדה.
כמה קילומטרים משם, נתקלת ספינה נוספת בתוך אותה סערה איומה, אך מערכות ההיגוי שלה נשארו תקינות, ויחד עם הצוות המיומן הצליחו לנווט את האנייה אל יעדה למרות הגלים והרוחות.
אם נשאל אדם, היכן הוא מעדיף לבלות את טיולו - וודאי שיעדיף את הספינה התקינה על כל מערכותיה, ולא על הספינה המקולקלת מבחינת כושר היגוי, ולא משנה כמה הספינה השניה יותר גדולה, מרווחת ויפה מהשניה.
אבל יכול לבוא אדם ולטעון: הרי הספינה הראשונה יותר חופשית?! היא הולכת עם כל גל, כל רוח, איננה "אסורה" ומשעממת כמו האנייה שנוסעת רק בדרך הישרה אל יעדה, עם מערכת היגוי שאיננה מאפשרת שום נטייה ימינה או שמאלה.
אך האמת היא, שהספינה ה"חופשית", משועבדת לכל גל ורוח, היא איננה בת חורין לבצע את התפקיד ואת המשימה שלה, וטעות היא לחשוב כי לשם שיטוט ללא מטרה בים היא נוצרה! דווקא האנייה ה"משעממת", בעלת מערכת היגוי והדרכה תקינה מסוגלת להתגבר על הגלים ולבצע את משימתה ויעודה! רק היא בת חורין באמת - משום שהיא (האנייה) בוחרת את יעדיה מסוגלת לממש אותם.
ובכן היכולת להיות בן חורין אמיתי היא לא להיות משועבד לאופנה, לסיסמאות מתחלפות או ללחץ חברתי של "כולם עושים את זה" - אלא להיות אמיתי ונאמן לעצמי - לרוחניות שלי, לאמת האמיתית שלי זוהי חרות אמיתית, בשאה לידי ביטוי רק על ידי דבקותי בערכי ובאמונתי (גם בצורותיה החילוניות). כי באמת אין לך בן חורין אלא מי שחי על-פי "תורתו" והכרתו המוסרית.
איתן קליש
בניגוד לאימרה המקובלת כיום: "תזרום", אני סבור שכל אדם צריך שתהיה לו איזו תורה. כוונתי לאו דווקא לתורה סדורה כמו המרקסיזם, או תורתן של כתות שונות או של דתות שונות, המפרטות מה על האדם לעשות בכל דקה מחייו. אבל לדעתי כל אדם חייב לגבש לעצמו מערכת של ערכים, כללי "עשה ואל תעשה", שיכוונו את חייו. אחרת חייו יכוונו ע"י פיתויים שונים, סערות רגשיות כאוניה בלב ים שאיבדה את ההגה שלה. גם לאדם חילוני יכולה להיות תורה. עבורי זוהי מערכת הערכים של "הנאורות" שגובשה בזמן המהפכה הצרפתית ולאחריה, והיום היא באה לידי ביטוי בשיטה הדמוקרטית –ליברלית. ובבסיסה הערכים של חרות, שוויון, כבוד האדם וסובלנות.
האם יש ניגוד בין מושג "התורה" למושג "החרות"?
אחד הפסוקים היותר מפורסמים בספר שמות, ל"ב, פסוק ט"ז: "והמכתב, מכתב אלוקים הוא - חרות על הלוחות". ואומרים לנו חז"ל על הפסוק הזה: "אל תקרא חרות, אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".
אמירה מוזרה לכאורה:
וכי מישהו מרגיש שהוא בן חורין וחופשי עם כל ה"מגבלות" של תורה זאת או אחרת? התשובה נמצאת בדיוק מילולי של דברי חז"ל: אין הכוונה ל"חופשי" אלא "בן חורין!
את ההבדל בין "חרות" ל"חופש", ניתן לראות במשל הבא: במהלך הפלגה מעבר לאוקיינוס, פרצה סערה איומה בלב ים. מערכת ההיגוי של הספינה התקלקלה והאנייה הייתה נתונה ל"רחמי" הגלים העזים. כל גל שבא העיף את הספינה עם כל נוסעיה אל האוויר ולאחר נפילתה שוב הכו הגלים ללא הרף. הספינה הזו לא הגיע אל יעדה.
כמה קילומטרים משם, נתקלת ספינה נוספת בתוך אותה סערה איומה, אך מערכות ההיגוי שלה נשארו תקינות, ויחד עם הצוות המיומן הצליחו לנווט את האנייה אל יעדה למרות הגלים והרוחות.
אם נשאל אדם, היכן הוא מעדיף לבלות את טיולו - וודאי שיעדיף את הספינה התקינה על כל מערכותיה, ולא על הספינה המקולקלת מבחינת כושר היגוי, ולא משנה כמה הספינה השניה יותר גדולה, מרווחת ויפה מהשניה.
אבל יכול לבוא אדם ולטעון: הרי הספינה הראשונה יותר חופשית?! היא הולכת עם כל גל, כל רוח, איננה "אסורה" ומשעממת כמו האנייה שנוסעת רק בדרך הישרה אל יעדה, עם מערכת היגוי שאיננה מאפשרת שום נטייה ימינה או שמאלה.
אך האמת היא, שהספינה ה"חופשית", משועבדת לכל גל ורוח, היא איננה בת חורין לבצע את התפקיד ואת המשימה שלה, וטעות היא לחשוב כי לשם שיטוט ללא מטרה בים היא נוצרה! דווקא האנייה ה"משעממת", בעלת מערכת היגוי והדרכה תקינה מסוגלת להתגבר על הגלים ולבצע את משימתה ויעודה! רק היא בת חורין באמת - משום שהיא (האנייה) בוחרת את יעדיה מסוגלת לממש אותם.
ובכן היכולת להיות בן חורין אמיתי היא לא להיות משועבד לאופנה, לסיסמאות מתחלפות או ללחץ חברתי של "כולם עושים את זה" - אלא להיות אמיתי ונאמן לעצמי - לרוחניות שלי, לאמת האמיתית שלי זוהי חרות אמיתית, בשאה לידי ביטוי רק על ידי דבקותי בערכי ובאמונתי (גם בצורותיה החילוניות). כי באמת אין לך בן חורין אלא מי שחי על-פי "תורתו" והכרתו המוסרית.
איתן קליש
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
הערה לעניין, כרגיל
איתן