איפה ישנם עוד אנשים כאלהה?

איפה ישנם עוד אנשים כאלה?
הספד על החבר הוותיק ביותר בגזית, שנפטר בימים אלו ע"י בנו
אבא זכה להיפרד מאיתנו ללא מכאוב או מחלה ארוכה ומייסרת בגיל 91. מצער לסגור ספר חיים, ביחוד לאור העובדה שאתמול אבא חזר הביתה לאחר תקופת שיקום והבראה בבית-הסיעודי, שבו טופל מסירות רבה. אבא רצה לסיים את חייו בביתו – והצליח.
בשנת 1946 היה אבא בין קבוצת המייסדים שבחרו את שם המקום "גזית". בשנת 1947, עם הגעת הגרעין המייסד מגן-שמואל ושער-העמקים למחנה בחדרה (רוב רובם עולים מטורקיה), נבחר אבא למנהל העבודה של ההכשרה ותפקיד זה זיכה אותו בזוג אופניים שהיה הרכב הראשון בגזית. האופניים שימשו אותו לצורך נסיעות באיזור בחיפוש אחרי מקומות עבודה לחברים שגרו במחנה והיו עתידים להקים את קיבוץ גזית. בתור בעל רכב יחידי במחנה היה אבא מסיע את אמא שהיתה אחות בבי"ח בחדרה על אופניו מדי יום למקום עבודתה ושם נרקם הקשר שנמשך מעל 60 שנים. אמא ואבא התחתנו בשנת 1948, והיו יחד עם 3 זוגות נוספים ראשוני הנשואים בקיבוץ גזית, כשכולם חלקו טבעת אחת שהושאלה לצורך הטקס מועדת החברים.
משום מה דבק באבא המושג של החבר הותיק ביותר בגזית. אולי התווית הזו נוצרה מפני שכל חברי הגרעין הטורקי שאיתם יסד את קיבוץ גזית והתיישבו בטירה ב- 1948. חבריו הטורקים עזבו את הישוב במהלך השנה הראשונה להתיישבותם. אל המקום הגיעו כעבור זמן קצרשלושה גרעינים של ניצולי שואה, ואבא השתלב יפה בינהם. 
בשנת 1954 אבא הביא את הוריו ולאחר מכן את אחותו ואחיו לחיות בקיבוץ גזית והיינו בין הבודדים שחיו עם סבא וסבתא בגזית. שלא דיברו עברית עד יומם האחרון.
יחסיו של אבא עם השכנים מהכפרים בסביבה ובמיוחד עם כפר מסר, היו לדוגמא עבורנו והכרה בכך שכולם בני אדם ואין דרך אחרת אלא להשלים עם חיים משותפים ועזרה הדדית במרחב הצר שבו אנחנו חיים. אבא נהג לומר שבכדי שלנו יהיה טוב חובה שגם לשכנינו יהיה טוב. בשנות השישים (תקופת הממשל הצבאי) סייע בהשגת אישורים להקמת בית-הספר, אגודת המים והמרפאה בכפר מסר. תושבי הכפר הפקידו בידיו את כספם, ואבא רכש עבורם את החומרים והכלים לבנייה עצמית של המוסדות. אבא זכה להיות אורח כבוד כשהמוסדות נפתחו. אבא הוזמן פעמים רבות לפשר בין משפחות וחמולות יריבות. לא בכדי דבק בו התואר מוכתר.
אבא עבד שנים רבות בתור נהג. משם המשיך לתחנה הבאה במוסך "התבור" במזרע. במקביל, בשנת 1978, אבא למד בקורס שמאי רכב ורכוש בטכניון. לאחר סיום לימודיו עבד כ- 5 שנים במשרד שמאות בחיפה. בשנת 1982 הקים את משרד הביטוח בקיבוץ גזית ועבד בו עד שנת 2017. לאחר שסיים את עבודתו ואסף את חפציו, ניהל אבא סדר יום רגיל שכלל הרבה שעות קריאה, האזנה למוזיקה ומפגשים עם החברים והמשפחה.
השנים האחרונות לוו בכאב על כל אדם שנפטר בגזית בכלל ומבני דור המייסדים בפרט. מכל אחד מהנפטרים נשא אבא זכרונות שלא הקלו על הפרידה. אבא היה אדם רגיש ואיכפתי. הקיבוץ היה משאת נפשו בהיותו קשור לאדמה ולאנשים שחיו וחיים במקום המיוחד הזה. כל חבר שנפטר מהמייסדים סדק בו והשאיר בנפשו צלקת. אבא העריך והוקיר את וותיקי הקיבוץ, ונהג לומר שאצלם טובת הקיבוץ תמיד קדמה לשיקולים האישיים, וההתחשבות בחברים האחרים הייתה נר לרגליהם.
לנינים ולנכדים אבא היה סבא וחבר קורב. הנכדים הירבו לבקרו ולחבקו, והוא מצידו היה מעורב בכל דבר ועניין בחייהם ומאוד רגיש לקורותיהם.
היית אבא, סבא ורב-סבא במשרה מלאה. זכינו לגדול ולצמוח לידך. זכינו לגדול ליד אדם מיוחד. נתגעגע ונזכור אותך לעד,