החידק שבלב

בלב שלי יש חידק והוא נמצא שם בערך עשר שנים.

זה הרבה זמן להסתובב עם חידק בלב אבל אני די מתפקד כל הזמן הזה.

חי את היום יום,עובד,גם מבלה לפעמים(לא מספיק)

בכל זאת בכל לילה שניה לפני שאני נרדם אני מרגיש את החידק.

לפעמים אני חושב שהחידק אפילו עוזר לי לישון ובכל זאת אני גם חושב שהוא חידק לא בריא

החידק הזה הוא רגש לאישה לא נגישה.

לא נגישה מכל הסיבות הכי נכונות

הבדלי גיל,מרחק מגורים גדול מדי... סיבות מוצדקות.

והכי מוצדק.... מעולם לא ממש הכרנו לעומק.

זה אחד המקרים האלה שאתה פוגש אדם,משהו נכנס ללב ואז החיים מרחיקים ביניכם בכל דרך....שוב ושוב ושוב.

בסרטים זה נשמע מדהים.

עד לרגע שהנשמות מתאחדות וחיות באושר זו עם זו.

במציאות זה אחרת.

אנשים חיים את חייהם ואם אין את ההזדמנות זה פשוט לא קורה וכל אדם ממשיך בקו החיים שלו.

כשהחיידק מזכיר לי אותה בלילות בודדים לפני שאני נרדם אני שומע את הלב והמח רבים ביניהם.

הלב אומר: "אבל עשר שנים אנחנו חברים בפייס,היא היחידה שכל אותיות השם שלי בשמה זה בטח אומר משהו".

המוח אומר: "אתה מבין ששנים לא נפגשתם? מה נסגר איתך בן אדם? אתה מבין שמאז הכרת אחרות,התאהבת,יצרת קשרים.... למה אתה זקוק לאובססיה הזו?"

ואני לרוב נרדם עם אותה תהיה ואותה מחשבה.

זה פרדוקס שאין לי את האומץ לפתור.

כי אם אנסה ואכשל אאבד את הפנטזיה הכי גדולה שטיפחתי בחיים שלי.

ואז יהיה לי עוד הרבה פחות ממה שיש לי עכשיו. וזה באמת מפחיד.

אז אפשר לטעון שזה אולי ישחרר אותי ויפנה את הלב שלי לגמרי.

אבל הלב שלי ממילא רחב מאוד.... תמיד היה לו מקום לרגשות,להכיר,להתאהב.

וכמו שהמוח אומר יכול להיות שברגע שתהיה הנכונה...מתישהו אז גם החידק יעלם.

ובכל זאת זה יהיה לי מוזר.

להבין פתאום ברגע מסוים ש.... זה לא היה יותר מחידק קטן של אהבה... לא מזיק,סתם נמצא שם כדי לשרת איזו מטרה,איזו מגננה.

אולי החיים יהיו יפים יותר בלעדיו ואולי יהיו הרבה יותר מפחידים.

מי יודע?