פרשת "שלח לך"

פרשת "שלח לך"

בפרשה זו אלוהים עושה כמה שגיאות בעצם שליחת המרגלים למשימתם. אלוהים שבמשך חודשים ארוכים הבטיח כיבוש ניסי של הארץ, כלומר הוא יכבוש את הארץ עבור בני ישראל, ואכן כך מתואר כיבוש הארץ בספר יהושע, מצווה לפתע לאחוז בטכסיסים טקטיים – ריגול – שאין להם כלום עם ההשקפה הניסית, והם רק זורעים רפיון ידיים בעם:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ--כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם. "

כיצד אנו יודעים שזוהי טעות? מהעובדה שמשה בערוב ימיו בספר דברים מתכחש לכך שהיוזמה לשליחת המרגלים הייתה יוזמתו של ה' ושלו במידה מסויימת, ומאשים את העם ביוזמה זו.. סוג של שיכתוב ההיסטוריה.
"וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר. כד אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה--אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. כה אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן. כו וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי"."
פרשנים אחרים טוענים כי הייתה זאת טעות טקטית הרת אסון לשלוח למשימה זו דווקא את ראשי השבטים. ראשי השבטים (הנשיאים) היו מנהיגים פוליטיים של אנשיהם, ונאמנותם הראשונית הייתה לאנשיהם ולא למשה. לכן הם לא מדווחים קודם כל למשה על ממצאיהם כנהוג בכל מדודיעין מסודר, אלא לאנשיהם.
בפרשה זו מגיע לשיאו הקונפליקט בין אלוהים ומשה מצד אחד והעם מצד שני, לאחר שראינו כבר היו התנגשויות לא מעטות ביניהם, על רקע דרישתו של העם למזון ומים ואי אמונתו בחזון הגאולה של ה' ומשה. בפרשה זו העם מסרב להיכנס לא"י לאור הידיעות שהביאו לו 12 המרגלים, ודורש לחזור למצרים. העם כמעט ורוגם את משה ואהרון, והם ניצלים רק בהתערבות ה':
"ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכבוד ה' נראה באוהל מועד אל כל בני ישראל".
בהתפרצות כעס נוראית אלוהים רוצה להשמיד את העם בו במקום. לאחר תחנונים רבים של משה מצליח האחרון "להמתיק" את העונש. ה' מחליט כי כל הדור הזה, אשר הלך במדבר וראה את כל האותות והניסים, אינו ראוי להיכנס לארץ, וכי עתה ייפתח פרק נדודים במדבר שיארך ארבעים שנה, עד אשר כל "דור המדבר" ימות ויכלה: "במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם, לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה".
כמי שהיה מחנך ומורה שנים רבות אני מרשה לעצמי לקבוע, כי בהחלטתו לא להביא את העם לארץ המובטחת ולתת להם למות במדבר, אלוהים מתגלה כמחנך כושל. מחנך טוב לעולם אינו מתייאש מחניכיו, ועושה איתם "ברוגז".

עניין אחר שאנו מוצאים בפרשה הוא העימות בין חשיבה והחלטה פוליטית רציונלית לאמונה עיוורת בחזון ובניסים האלוהיים.

משה ואלוהים פותחים לכאורה את כיבוש הארץ במהלך לא מובן מבחינה אמונית, כי הרי אלוהים הבטיח לכבוש את הארץ בכוחו ובניסיו, אז מדוע לשלוח מרגלים?. המרגלים ממלאים במסירות את משימתם: הם מגיעים עד סוריה, סורקים את הר חברון, הנגב, ואוספים ידיעות רבות על העמים היושבים בארץ, ועל תנובתה החקלאית.
כאשר המרגלים חוזרים למחנה בני ישראל, מקץ ארבעים יום הם נותנים לעם דיווח מפורט ואובייקטיבי: הארץ פוריה, אך היא מיושבת בצפיפות ע"י עמים שונים, למודי מלחמה, ביניהם גזע ענקים היושב בחברון (על דברי אמת אלו הם משלמים בהמשך הפרשה בחייהם). מולם ניצבים יהושע וכלב בן-יפונה, שכל מה שיש להם לומר: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה". בהמשך הם מפתחים את טיעונם לכיוון האמוני הלא-רציונלי ואומרים: "אם חפץ ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת, ונתנה לנו...". כלומר, יהושע, כלב-בן יפונה, משה ואהרון, יהושע וכלב.
בקיצור, כל "הטובים" בפרשה, מייצגים עמדה המוכרת לנו גם מימי חורבן הבית ומרד בר-כוכבא: לא חשוב מה הם יחסי הכוחות, מה הם הנתונים בשטח, בכוחו של ה', בעזרת הנסים והנפלאות, כל הבעיות תיפתרנה. לכן עם ישראל ומנהיגיו פטורים מכל שיקול מדיני- רציונאלי. זאת היא בדיוק הגישה המשיחית ששררה בקרב "הקנאים" בימים שלפני חורבן בית שני.
דורות של יהודים גדלו על ההשקפה כי ה' ומשה "צדקו". עובדה, הארץ נכבשה ב"קלי קלות" ע"י יהושע וניסי ה'. כיום רוב המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי מגלה כי ידיעות אלו אינן מהימנות, והארץ כלל לא נכבשה, אלא שהיתה התנחלות איטית, או היפרדות של אלמנטים בלתי מרוצים מהערים הכנעניות.
הדילמה הזו של אמונה עיוורת או התנהלות רציונלית ממשיכה ללוות אותנו גם כיום, כמדינה. שוב ושוב, עולה אצלנו השאלה בעימות עם חוגים משיחיים, האם להשתית את מדיניות החוץ והבטחון שלנו על שיקולים רציונאליים או על שיקולים משיחיים של אמונה בהתערבותו של ה'.

תגובות 0 אהבו 0

256

כתוב/י תגובה...