האם חטאה שרה בגירוש הגר
האם חטאה שרה בגירוש הגר וישמעאל?
ַותֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. י וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת-בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק. יא וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ. יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. יג וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא. (בר', כ"א, ט – יב)"
כבר חז"ל הרגישו שיש הבסיפור זה בעיה מוסרית עם התנהגותה והכרעתה של שרה. הם מנסים למצוא נימוקים נוספים להחלטתה על הגירוש בנוסף לעניין הירושה.
תוספתא, מסכת סוטה (ליברמן) פרק ו
אמר רבי שמעון בן יוחאי ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש ודברי נראין מדבריו דרש רבי עקיבא ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק אין צחוק האמור כאן אלא עבודה זרה שנ' וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל שהיה בונה במסין וצד חגבים ומעלה ומקטיר לעבדה זרה. רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אין שחוק האמור כאן אלא גלוי עריות שנאמר בא אלי העבד העברי וגומר מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל מכבש את הגגות ומענה את הנשים רבי ישמעאל אומר אין לשון צחוק אלא שפיכות דמים שנ' " הנערים ויצחקו לפנינו ויקומו ויעברו במספר ויחזיקו איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדיו מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל נוטל קשת וחצים ומזרק כלפי יצחק שנ' כמתלהלה היורה זיקים וגומר כן איש רמה וגומר
ואני (רשב"י)אומר חס ושלום שיהי' בביתו של אותו צדיק ההוא כך אפשר למי שנאמ' עליו כי ידעתיו למען אשר יצוה וגומר יהא בביתו עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים אלא אין צחוק האמור כאן אלא לענין ירושה שכשנולד אבינו יצחק לאברהם אבינו היו הכל שמחין ואומרין נולד בן לאברהם נולד בן לאברה' נוחל את העולם ונוטל שני חלקים והיה ישמעאל מצחק בדעתו ואומר אל תהו שוטים אל תהו שוטים אני בכור ואני נוטל שני חלקין שמתשובת הדבר אתה למד כי לא יירש בן האמה וגומ' ורואה אני את דברי מדברי רבי עקיבא (פרוייקט השו"ת, בר-אילן)
במדרש זה מובאות כמה דרשות המנסות לקבוע מה היה חטאו של ישמעאל. ע"י כך שיחמירו בחטאו של ישמעאל הם מנקים את שרה ואברהם מאשמת גירוש אכזרי של בן אברהם ואשתו, אך לעומתם רשב"י מחזיר את סיבת הגרוש לעניין הירושה.
פרשנים מודרנים:
אוריאל סימון רואה בכל הפרשה הזו מעין ניסיון שבו הועמד אברהם. ניסיון בדומה לניסיון העקדה. דעה דומה פגשנו בספר היובלים, הקודם לסימון בלמעלה מאלפיים שנה. כפועל יוצא מכך נתונה הזדהותו המלאה של סימון לאברהם. הוא כותב על הכאב הנורא שחש אברהם וההתלבטויות המוסריות שהיו לו בפרידות מבניו. אצל סימון היו אלו שתי עקדות שתוצאתן הייתה טובה עבור כל המשתתפים .
נחמה ליבוביץ מתייחסת בביקורתיות רבה אל אברהם ושרה בפרשת בריחת הגר (בראשית פרק ט"ז) המכילה אלמנטים דומים לפרשת גירוש הגר, תוך שהיא מסתמכת על הרמב"ן והרד"ק.
למאיר שלו ישנה ביקורת קשה על התנהגותו של אברהם בפרשה זו, והוא כותב: "אברהם ציית. גם הפעם הוא ציית. אברהם תמיד מציית: הולך כשאומרים לו ללכת, נימול כשמורים לו להימול, מגרש את בנו כשדורשים ממנו לגרש, עוקד את בנו כשמצווים עליו לעקוד..."
יאיר לפיד מלגלג על קביעות חז"ל כי ישמעאל עסק בעבודה זרה. הוא טוען כי אין זה הגיוני שישמעאל יעסוק בעבודה זרה דווקא באמצע מסיבה רבת משתתפים, ואין שום הגיון לפרש "מצחק" כעבודה זרה. הוא רואה את אברהם כאב אדיש, וכאדם חסר יכולת לאהוב מישהו.
ש. ל גורדון, משווה את התנהגותה של שרה עם הפרשה בפרק ט"ז. הפעם, לדעתו התנהגותה יותר חמורה: היא מגרשת את הגר ללא כל התגרות מצדה, ושוב בא לידי ביטוי הצד של הקנאה באופייה של שרה. את המילה "מצחק" הוא מפרש כמשחק משתשע. זה בדיוק הדבר ששרה לא רצתה: שבן האמה ירגיש עצמו שווה לבנה, ובסוף ישתווה אליו גם בירושה . גורדון כבר יודע על התעודות הארכיאולוגיות שנמצאו במזרח הקדום, המלמדות כי זכותה של הגברת היולדת בן, לשלח את האמה או למוכרה ולמרות זה הוא מגנה את שרה
לדעת מיכאל הלצר, נושא הבכורה וההורשה לא היה כל-כך אחיד ומסודר במזרח הקדום, אם כי בד"כ הבכור היה יורש את ניהול האחוזה המשפחתית, הרבה היה תלוי ברצונו של האב, אשר יכול היה להפוך את אחד הבנים הצעירים לבכור, ולכן בבית אברהם התחולל מאבק על מעמד הבכור (ולמעשה אברהם היה יכול לבחור ביצחק כבכור גם ללא הגירוש).
אין ספק שזהו סיפור מזעזע מתולדות משפחת אברהם. ראינו שסימון משווה אותו לסיפור העקדה, וגם רבים לפניו חשבו כך. הסיפור הזה העלה שאלות אצל קוראי התורה בני כל הדורות. היה קשה לחיות עם סיפור שבו אבות האומה נהגו בחוסר צדק ובאכזריות שכזו.
ַותֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. י וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת-בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק. יא וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ. יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. יג וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא. (בר', כ"א, ט – יב)"
כבר חז"ל הרגישו שיש הבסיפור זה בעיה מוסרית עם התנהגותה והכרעתה של שרה. הם מנסים למצוא נימוקים נוספים להחלטתה על הגירוש בנוסף לעניין הירושה.
תוספתא, מסכת סוטה (ליברמן) פרק ו
אמר רבי שמעון בן יוחאי ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש ודברי נראין מדבריו דרש רבי עקיבא ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק אין צחוק האמור כאן אלא עבודה זרה שנ' וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל שהיה בונה במסין וצד חגבים ומעלה ומקטיר לעבדה זרה. רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אין שחוק האמור כאן אלא גלוי עריות שנאמר בא אלי העבד העברי וגומר מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל מכבש את הגגות ומענה את הנשים רבי ישמעאל אומר אין לשון צחוק אלא שפיכות דמים שנ' " הנערים ויצחקו לפנינו ויקומו ויעברו במספר ויחזיקו איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדיו מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל נוטל קשת וחצים ומזרק כלפי יצחק שנ' כמתלהלה היורה זיקים וגומר כן איש רמה וגומר
ואני (רשב"י)אומר חס ושלום שיהי' בביתו של אותו צדיק ההוא כך אפשר למי שנאמ' עליו כי ידעתיו למען אשר יצוה וגומר יהא בביתו עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים אלא אין צחוק האמור כאן אלא לענין ירושה שכשנולד אבינו יצחק לאברהם אבינו היו הכל שמחין ואומרין נולד בן לאברהם נולד בן לאברה' נוחל את העולם ונוטל שני חלקים והיה ישמעאל מצחק בדעתו ואומר אל תהו שוטים אל תהו שוטים אני בכור ואני נוטל שני חלקין שמתשובת הדבר אתה למד כי לא יירש בן האמה וגומ' ורואה אני את דברי מדברי רבי עקיבא (פרוייקט השו"ת, בר-אילן)
במדרש זה מובאות כמה דרשות המנסות לקבוע מה היה חטאו של ישמעאל. ע"י כך שיחמירו בחטאו של ישמעאל הם מנקים את שרה ואברהם מאשמת גירוש אכזרי של בן אברהם ואשתו, אך לעומתם רשב"י מחזיר את סיבת הגרוש לעניין הירושה.
פרשנים מודרנים:
אוריאל סימון רואה בכל הפרשה הזו מעין ניסיון שבו הועמד אברהם. ניסיון בדומה לניסיון העקדה. דעה דומה פגשנו בספר היובלים, הקודם לסימון בלמעלה מאלפיים שנה. כפועל יוצא מכך נתונה הזדהותו המלאה של סימון לאברהם. הוא כותב על הכאב הנורא שחש אברהם וההתלבטויות המוסריות שהיו לו בפרידות מבניו. אצל סימון היו אלו שתי עקדות שתוצאתן הייתה טובה עבור כל המשתתפים .
נחמה ליבוביץ מתייחסת בביקורתיות רבה אל אברהם ושרה בפרשת בריחת הגר (בראשית פרק ט"ז) המכילה אלמנטים דומים לפרשת גירוש הגר, תוך שהיא מסתמכת על הרמב"ן והרד"ק.
למאיר שלו ישנה ביקורת קשה על התנהגותו של אברהם בפרשה זו, והוא כותב: "אברהם ציית. גם הפעם הוא ציית. אברהם תמיד מציית: הולך כשאומרים לו ללכת, נימול כשמורים לו להימול, מגרש את בנו כשדורשים ממנו לגרש, עוקד את בנו כשמצווים עליו לעקוד..."
יאיר לפיד מלגלג על קביעות חז"ל כי ישמעאל עסק בעבודה זרה. הוא טוען כי אין זה הגיוני שישמעאל יעסוק בעבודה זרה דווקא באמצע מסיבה רבת משתתפים, ואין שום הגיון לפרש "מצחק" כעבודה זרה. הוא רואה את אברהם כאב אדיש, וכאדם חסר יכולת לאהוב מישהו.
ש. ל גורדון, משווה את התנהגותה של שרה עם הפרשה בפרק ט"ז. הפעם, לדעתו התנהגותה יותר חמורה: היא מגרשת את הגר ללא כל התגרות מצדה, ושוב בא לידי ביטוי הצד של הקנאה באופייה של שרה. את המילה "מצחק" הוא מפרש כמשחק משתשע. זה בדיוק הדבר ששרה לא רצתה: שבן האמה ירגיש עצמו שווה לבנה, ובסוף ישתווה אליו גם בירושה . גורדון כבר יודע על התעודות הארכיאולוגיות שנמצאו במזרח הקדום, המלמדות כי זכותה של הגברת היולדת בן, לשלח את האמה או למוכרה ולמרות זה הוא מגנה את שרה
לדעת מיכאל הלצר, נושא הבכורה וההורשה לא היה כל-כך אחיד ומסודר במזרח הקדום, אם כי בד"כ הבכור היה יורש את ניהול האחוזה המשפחתית, הרבה היה תלוי ברצונו של האב, אשר יכול היה להפוך את אחד הבנים הצעירים לבכור, ולכן בבית אברהם התחולל מאבק על מעמד הבכור (ולמעשה אברהם היה יכול לבחור ביצחק כבכור גם ללא הגירוש).
אין ספק שזהו סיפור מזעזע מתולדות משפחת אברהם. ראינו שסימון משווה אותו לסיפור העקדה, וגם רבים לפניו חשבו כך. הסיפור הזה העלה שאלות אצל קוראי התורה בני כל הדורות. היה קשה לחיות עם סיפור שבו אבות האומה נהגו בחוסר צדק ובאכזריות שכזו.
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
כל אחד יכול לכתוב פרוש כרצונו, אבל רצוי שלא יסתור את פשט הטקסט המקראי.
הרי שרה נתנה את שפחתה לאברהם מרצונה מתוך כוונה שהאחרונה תהרה לאברהם. כמו כן איזכור ששרה התעלסה עם אחד המלאכים.
יום טוב
לא נראה שהתורה לקחה את הצד של שרה. בתורה יש הרבה חמלה על הגר ולא מעט גינוי לאברהם ושרה על יחסם אליה.