לי קול גל נושא מזכרת

כבר שלוש ושלושים אחר חצות. בעשרה לאחת עשרה, לא הבנתי למה יואב קוטנר בשידור בגל"צ. זאת לא השעה שלו. ואז מילמל משהוא כמו מצב קריטי וחדר ניתוח והבנתי. הבנתי שהסירנה ששמעתי והאמבולנס שראיתי נכנס לאיכילוב היתה הנסיעה האחרונה. במקרה הייתי בסביבה.

כמו צבע אדום, כל התחנות משדרות אותו דבר, את אריק. עם ישראל במיטבו בעת צרה. שווה הכל. הוא שר את כולם. ביאליק, גולדברג, חנוך, חיטמן, וגם את אינשטיין. יושב על הגדר רגל פה רגל שם. אז זהוא שכבר לא.

סיני אחד או אולי טיבטי אמר שכל שהבנאדם צריך זה ספל אורז ופרח. האורז זה בשביל לחיות, והפרח הוא הסיבה לחיות. אריק הוא הפרח. היא גיטרה הוא כינור, היא על זמן והוא על אור.