2 סיפורי חלם

מעשה שהיה כך היה: בארץ חלם היו החלמאים מלאי דאגות ודאגות אלו היו גוזלות את שמחת החיים שלהם.

צריך לדאוג בחורף אן ימצאו עצים להסקה ומה עם בגדים חמים, צריך לדאוג לנדוניה לבנות, ושכר למוד עבור המלמד בחדר, צריך לדאוג גם למצות בחג הפסח. אין סוף לדאגות. התכנסו חכמי חלם למועצה , התייעצו והתיידנו, עד שקם החכם מכולם ואמר: רבותיי יש לי פתרון.

ניקח איש אחד ונמנה אותו ל 'דאגן העיר" , נשלם לו עבור זה משכורת, ניתן לו דירה ונעביר אליו את דאגתנו והוא שידאג וישחרר אותנו מדאות. מדוע כולם צריכים לדאוג?"

הצעתו התקבלה מיד ובשמחה ואכן דאגו האנשים למנות להם את "דאגן העיר", נתנו לו תואר רשמי ומשכורת ודירה וכל החלמאים היו מרוצים.

והנה חולפים שבוע... שבועיים... חודש... שנה ושום דבר לא השתנה. אי אפשר להפסיק לדאוג. התכנסו כולם שוב וטענו דאגן העיר הוא רמאי, לוקח משכורת ומקבל דירה אבל לא ממלא את תפקידו.

הזמינו אותו לדין תורה וטענו – אתה מועל בתפקידך ענה האיש: אגיד לכם את האמת: פרנסה – יש לי, דירה – יש לי, עצים להסקה גם כן, אז אינני מסוגל לדאוג, אינני מסוגל לדאוג!!

חכמי חלם דאגו למפרע לכל מחסורו של דאגן העיר.התפקיד כמובן נהיה גדול עליו.יש לו כל מה שהוא צריך. למה עליו להיתאמץ.

נעליו של המלך

בחורף היה קר בחלם והמון בוץ ברחובות. כולם לבשו מעיל כבד, כובע, ובוססו בבוץ. גם המלך.

ואף אחד שפגש אותו ברחוב לא זיהה אותו ולא נתן לו כבוד.

ישבו חכמי חלם שבעה ימים ושבעה לילות והחליטו לקנות למלך נעלי זהב. יראו אנשים איש עם מעיל כבד, כובע ונעלי זהב ויתנו לו כבוד.

נעל המלך את נעלי הזהב, ויצא לרחוב.

הנעליים התכסו בבוץ, ואיש לו נתן לו כבוד.

ישבו חכמי חלם שבעה ימים ושבעה לילות, והחליטו לתת למלך ערדליים, שיכסו את נעלי הזהב ויגנו עליהם מהבוץ.

נעל המלך את נעלי הזהב, שם עליהם ערדליים ויצא לרחוב.

התכסו הערדליים בוץ ואיש לא נתן למלך כבוד.

שוב ישבו חכמי חלם שבעה ימים ושבעה לילות, והחליטו לעשות חורים בערדליים, שהזהב יציץ מהם.

יצא המלך לרחוב, הבוץ נכנס דרך החורים וכסה על הזהב, ואיש לא עשה למלך כבוד.

שוב התכנסו החכמים, והחליטו לסתום את החורים בקש.

ומאז, אם תראו ברחוב מישהו נועל נעלי זהב, ועליהם ערדליים עם חורים סתומים בקש - תדעו שזה המלך של חלם.