מריבה על לא דבר

אי שם בסיני, חי לו זוג בדואי ערירי וחסרי כל. חוץ מעז וכמה תרנגולות לא היה להם כל רכוש.

באחד הימים כאשר ישבו מחוץ לאוהלם, וחולמים על אותם מאכלים אשר זמן רב לא באו אל פיהם, פנה הזקן אל אישתו ואמר לה:" תארי לך, אישתי היקרה לו היה לנו גמל, כי אז במקום לכתת רגלי בכל סיני, הייתי יכול לרכב עליו, ולבקר את קרובי משפחתינו."

אמרה לו אישתו:"תאר לך, שגם חמור היה לנו, כי אז במקום לשאת את המים על גבי הייתי מעמיסה עליו את הנודות"

הרים הזקן עיניו השמימה ואמר" אח יא ריבון העולמים לו עביה וסנדלים היו לי לא הייתי מתהלך יחף.." "ואני" אמרה האשה "לו חוטי זהב היו לי , הייתי תופרת לי שמלה חדשה, ולא היתי מתביישת לשבת בין הנשים."

וכך הפליגו בדמיונם. והוסיף הבעל:"תארי לך , תארי לך שהיה לנו עדר של מאה עיזים, בבוקר יצאו למרעה , ובערב, ישובו עם עטינים, מלאי חלב." "מאה עיזים" שאלה האישה "למה שלא יהיה לנו עדר של מאתיים עיזים, אם כבר עדר אז שיהיה גדול."

"את צודקת" ,ענה הבעל, "באמת עדיף שיהיה עדר מכובד.. אבל מי יצא עם העדר למרעה ?" "מי יצא ? אתה תצא לרעות" אמרה האשה. "את תצאי, אמר הבעל," אני אקבל את האורחים שיבואו לבקרינו, כי מי יקבל את האורחים אם לא הגבר?"

"ואייך אוכל לנהל את משק הבית אם אני אצא? ולארוג שטיחים, ולטפל בתרנגולות? ולחבוץ חלב? אם את כל היום אבזז במרעה?" "תראי איך כל השכנות גם יוצאות למרעה, וגם מטפלות במשק הבית , אל תיהי מפונקת."

"מה אכפת לי מהאחרות". אמרה האשה. "אתה תצא למרעה." "אני אצא ? ממתי גבר רועה עיזים." "גבר????" ענתה האישה, "אם היית גבר היית מביא פרנסה ולא משוטט בין האוהלים. אתה תצא למרעה אם תרצה או לא תרצה."

שמע זאת הגבר, הדם עלה לא לראש ואיים על האישה כי אם לא תשתוק ותצא למרעה יחבוט בה במקלו. והאשה לא שתקה... והוא חבט בה .. והיא זועקת.. והוא זועק.. ולשמע הזעקות יצאו השכני מהאוהלים,לראות ולשאול על מה ולמה המריבה.

שטחו הזקן והזקנה את טענותיהם לפני האנשים.

היה שם איש חכם, אשר הבין כי רק בגלל חייהם העלובים נקלעו למריבה זו.וכדי לפייס ביניהם פנה אליהם ואמר :

" תקשיבו לי טוב. אף אחד מכם לא יצא למרעה. אתה הבעל תשב באוהל ותארח את האורחים,ואת האשה תערכי ותסדרי את האוהל ותעבירי ימייך באריגה. בתי היא שתצא עם העדר למרעה..."

בא במייל