זהירות - שביר

איש שהיה רץ במסלול קבוע יום יום. שמו היה ג'וספה. בעת ריצתו היומית ניקרה בדרכו איש שנפל ונפטר מדום לב! הגופה נלקחה לבית החולים הקרוב. שם פישפשו בבגדיו למצוא את פרטיו של האיש וזהותו?. הם מצאו עליו רק מפתח למכונית ותו לא. חזרו החובשים למגרש החנייה של האזור בו חנו בדרך כלל מכוניותיהם של הרצים במסלולי הריצה באזור. הם ניסו את המפתח על כל כלי הרכב בחניה בסופו של דבר הצליחו לפתוח דלת של אחד הרכבים ופרטי הבעלות של הרכב הראו ששמו ג'וספה. הם התקשרו לביתו והודיעו לאשתו לבוא לבית החולים לזהות את בעלה.

היא הגיעה במהירות לבית החולים כולה נרעשת ומרוגשת. היא רק הסתכלה ברפרוף בגופה המכוסה בסדין כאשר על עיני הנפטר היו מודבקות מדבקות שהסתירו את עיניו. וחתמה על הטופס שהוגש לה שמאשר שזיהתה את בעלה. תם ונשלם פרק ראשון.
בנתיים ג'וספה סיים את ריצת הבוקר שלו וחזר לביתו. חבר שבא לביתו להשתתף באבלה של האשה נדהם לראותו חי ונושם וסיפר לו שאשתו בבית חולים והיא זיהתה אותו כבר מינן. ג'וספה מיהר לבית החולים לתקן את הטעות. כאשר הוא נכנס לחדר ההתאוששות שבו שהתה אשתו, היא נפלה לבין זרועותיו בליווי פרצי צחוק, שמחה, ודמעות. המילים היחידות שהיא הצליחה לומר היו "אם תמות עלי עוד פעם - אני אהרוג אותך בעצמי"
מחשבה עברה בראשי האם נזכרה ברגעים האחרונים ששהו יחד - האם ניסתה להיזכר אם אמרה לו הבוקר "שהיא אוהבת אותו" האם היה לה עמו ריב כל שהוא הבוקר לפני יציאתו היומית לריצה? האם היו לה רגשות חרטה על כך?. האם עברה במוחה המחשבה שג'וספה הוא מתנה של חבר לחיים או האם הוא היה בעייה שהצריכה פתרון?, אולי הוא היה רק כתף שעליה ניתן לסמוך בכל עת? משאב אנושי שתמיד בנמצא!.
כמה שבירים הם החיים - לרגע הוא היה ובמשנהו הופ הוא בר מינן הלך לבלי שוב? וכל זה ביום אחד לפתע ללא התראה. אם החיים היו באים באריזת מתנה בוודאות היתה מודבקת עליה הכיתובית "זהירות - שביר!"
האם זו מתנה שאנו זכאים לקבלה ויכולים לעמוד במחירה הגבוה?
חישבו על זה יום יום ולו רק לרגע - מחשבה כזו תעשה כל יום שעובר יקר ושווה.