מנגן ושר

מנגן ושר.

קולו מהדהד ברמה.

שר הוא על אהובה שזנח

כי הייתה אניה בנמל שחיכתה.

לקחת אותו למסע שהקיף עולמות קסומים

להסתובב ביערות בין אריות וקניבלים

הוא שחה במעינות שהאש בהן לא כבתה

טעם אהבה של אישה פיראית

ולא בחל גם מבתה הבהמית

האם הייתה זו בריחה מעצמו?

או אולי רדיפה אחר הנעלם שאינו ..

כך עברו ירחים ושנים בגונגלים העבותים

ואז זה פגע בו כמו פגיעת ברק.

הוא נזכר באהובה שהשאיר מאחור.

לבו החל לפעום בחוזקהו,

כן הייתה זו מכת אהבה.

לרגע היה דומה לו שהיא בסביבה

הוא הושיט ידיו קדימה מגשש באפלה

היא לא הייתה שם

היה זה רק דמיונו הפרוע שתיעתע.

. מרגע זה השתנה לבלי הכר

הגעגועים לאהובה החזירו אותו לשפיותו

בצעדי ענק החל דרכו חזרה

אל ביתו אל אהובתו,

אותה השאיר לאנחות..

עייף ויגע הגיע לביתו.

מרחוק ראה אותה,

את אותה ילדה אהובה ובידיה תינוק.

היא לא חיכתה לו, למי שחשבה שלא יחזור.