פחדים

תודה על שכתבת עלינו, חלקנו שלנו שכביכול אינו משתנה, אך בהיותו באמת, הוא משתנה בהתאם למציאות, וזו היא שחוזרת על עצמה\ בכביכול שאינה משתנה. מרגיש כמסתכל במראה שאת מציבה לפנינו. תודה שציירת והראית, כי כך באמת. שבת שלום לך, עמיר

אלו הפחדים שמלווים כל אמא במדינתנו הקטנה. כשהבעל יוצא למילואים זו יכולה להיות גם מלחמה. להיכנס לג'נין בלילה ,עבןרנו זה מבצע. עבור הבן זו מלחמה שאפשר גם לא לחזור ממנה.
והאמא יודעת. היא מרגישה. הלב יודע שהבן בסכנה. היא יודעת שמשהוא קרה גם אם היא לא בסביבה.
וזה מזכיר לי שני סיפורים בנושא. אחי היה בזחלם הפיקוד שפרץ לעזה במבצע סיני .פגז פגע ישירות במפקד היחדה וכולם נהרגו פרט לאחי שנפגע בין היתר בעינו. באותו רגע אני הייתי על פריגטה יחד עם הצי הצרפתי מוכנים להפגיז את עזה. מאוחר יותר סיפרו לי שאמי הסתובבה בבית כמו בסוגר . היא "ידעה" שמשהוא קרה לאחי . היא לא דאגה לי מאחר והרגישה ששלום לי.. זה קרה גם שנים לפני כן. טבענו קבוצת חיילים מיחידה מיוחדת בני עשרה בים סוער וחורפי. סיכויי ההצלה שאפו לאפס(שנת 1948) . סיפרו לי שהאמא הרגישה שאני במצוקה . לב של אמא

היטבת להביע בכתיבתך המיוחדת את הפחדים שחווה את וכל אם בחלד, לצערנו בארצנו הפיגועים והמלחמות הן רעות שקיימות ואכן כל אחת מאיתנו הנשים והאמהות מתמלאות בפחדים כשבעל יוצא למילואים והילד לא חוזר מחברים. שאי ברכה לשבת רגועה ושקטה.