"הזמן עושה את שלו, הזמן מרפא פצעים,עם הזמן נעשה טוב יותר".

ערבת כאן עניינים אחדים:1)הזמן מרפא פצעים.
2)עם הזמן המצב נעשה טוב יותר
מניסיוני ,הזמן מקל על הכאב שהיה בתחילה.מדי פעם ניזכרים במה שיצר את הכאב הראשוני ולפעמים אז זה צובט,אבל יש כבר הפוגות גדלות והולכות בין צביטת הכאב ךבאה אחריה.
2)תמיד חושבים שהעבר היה טוב יותר.לפעמים זה נכון,לרוב לא.למשל השואה שהיתה במלחמת העולם השנייה והעולם שתק ועכשיו חלק גדול מהעולם מגנה את זה על ידי יום השואה הבינלאומי.אבל בעניין זה אין חוקים.לוא ניתן לאיראן למחות אותנו,חלילה,אולי היתה עושה זאת.לא בטוח שהעולם היה עושה משהו.

האם הכאב הגעגועים והעוני של ניצולי השואה, בידיעתם שהעולם שתק בזמנו על הזוועות והיום חלקים בעולם מגנים את שתיקתם ועורכים טקסי אזכרה נעלמו?
מה להכרזה שלא ניתן לאירן לבצע שואה נוספת לעם היהודי ברפואי הפצעים שנפערו ולנזקים שנגרמו מהשואה?
האם הפצעים של המשפחות השכולות הן ממלחמות ישראל והן מהפיגועים, נרפאו?
האם מלמד הפרזות:" אנחנו אתכם" " אנחנו מחבקים אתכם" ומלבד "אוזן קשובה" יש גם עזרה וסעד כלכלי?

איש יקר קראתי בעיון גם את תשובתך וגם אניי חושבמ שהזמן מרפא מעט את הכאב הבאת דוגמאות קיצוניות של אובדן ילדים במלחמה והשואה שלא משחררת את אלה שחוו אותה וגם ילדיהם סובלים מאותה תסמונת. תוך שאני כותבת אובדני האישי נשאר קשה והותיר בדידות אך הזמן כן עשה את שלו. כבר הסתבכתי בתשובה זו המשך יום נעים ריקי

יש פצעים שלא נרפאים
אני חושבת שכך זה אצל ניצולי השואה.
למרות שאני לא ניצותך שואה ולא בת לניצולי שואה.

בעניין חברה של זאבים טורפים,
לא הייתי עושה הכללה, יש טורפים
ועליהם התקשורת מדווחת כל הזמן וזה נותן את התחושה שכולם זאבים,
אבל יש הרבה אנשים טובים באמצע הדרך
ואני נתקלת בהם בעל מקום
בכל טווח הגילאים.