ימים סוערים
ישבתי שפוף על הסיפון בירכתי האניה ,
צופה אל האופק המונוטוני האין סופי ,
הנוף היה אפוף מים ועוד מים ועוד מים.
.הים היה חלק והאניה שייטה במהירות
כשהיא משאירה אחריה שובל של קצף לבן.
המראה המונותוני נתן את אותותיו
ותוך מספר דקות נפלה עלי תנומה
שנמשכה מספר שעות ללא הפסקה.
לפתע התעוררתי מתנודות חזקות
שטילטלו את האוניה לימין ולשמאל..
מבט אחד אל האופק הבהיר לי
כי אנו מתקרבים לאזור סוער.
הים הלך והתמלא בגלי ענק
שטילטלו את האניה כקליפת אגוז.
גלי ענק בגובה 5 קומות תקפו ,
והיכו בחמת זעם את ירכתי האניה.
הטבע ערך הפגנת כוח
הוא הראה לנו את כוחו ההרסני..
התנודות השפיעו גם על ההרגשה.
תחושת כבס תקפה גם את החזקים שבינינו.
והדלאים התמלאו בקיא.
למרות תחושת הכבס שפגע באנשי הצוות
ההוראה הייתה לעבור לאורכו של הסיפון
ולוודא שכל הכלים יהיו קשורים היטב לגוף האוניה
ברגעים אלו חלפה בכולנו מחשבה
מה לעזאזל חיפשנו כאן על האוניה?
מדוע לא התגייסנו לגולני או גבעתי
או לאיזו יחידת טנקים מפוארת?
אולם לאחר ששככה הסערה
והים חזר להיות חלק כמו חמאה.
חזרנו להיות ימאים גאים
הימאים שחוצים אוקינוסים
מבקרים בנמלים ובמדינות זרות
וכשחוזרים הבייתה אומרים שלום ולהתראות.
זכרונות זכרונות נעים להזכר
אפילו עם זכרונות סוערים