יום המשפחה
הגננת המתוקה אמרה כך לילדים:"זוכרים כששתלנו את השתילים כמה דאגנו שהשורשים יהיו חזקים וטובים?הסבים הם השורשים שלכם.מהם צמחתם"
ניזכרתי בסבתא אנה.היא בעצם היתה הסבתא של זה שחשבתי שהוא אבא שלי.בהיותי בת שלוש,היינו הולכים מדי פעם לרחוב היהודים בברטיסלבה,שהיה במרחק קצר מביתנו.סבתא לודמילה,יפה,שמנמונת,היתה חולת לב,לכן לא הניחו לה אלא לנוח ואילו סבתא רבא אנה,היתה הרוח הפעילה בבית.היא היתה כמו החברה שלי.מחייכת.עם שתי צמות מקיפות את עטרת ראשה,תמיד מהלכת בקלילות ופעילתנית .היא היתה הכי קרובה בגובהה לגובהי.אבל לא נמוכה מדי.
היא פרשה את הבצק המרודד על השולחן והתחילה לגלגל את הגלגלת ועשתה איתה איטריות.עמדתי בגובההשולחן והיבטתי בפליאה במעשה הפלאים הזה כיצד הבצק הופך לפסים דקים דקים."רוצה גם"?שאלה אותי בחיוך והעלתה אותי על כיסא ושמה את הגלגלת בידי.לא יצא לי קו ישר"לא נורא"חייכה אנה והעניקה לי נשיקה מתוקה כמו עוגה.אחר כך לקחה כערה שבה היה כבר הבצק מוכן וקראה לי"בואי נלך ונשכיב את הבצק לישון"והכניסה את הכערה לתוך המיטה הכפולה וכיסתה בשמיכה.
."למה"? שאלתי "את תראי"ענתה ואחרי כשעתיים הוציאה את הכערה והנס הזה של בצק שתפח הפליא אותי עד מאד.סבתא אנה ניראתה לי כיודעת לעשות פלאים.כמה אהבנו זו את זו.
סבתא אנה היתה קרובה ל90.בגיל זה הגרמנים לקחו אותה עם הוריו של אבי למחנה סרד וכמובן שלא חזרו משם.
כשעלינו ארצה ב49,לרוב הילדים לא היו סבים או סבתות.בעיקר לא ל"עולים החדשים".הצטערתי מאד שאין לי סבתא.הסבתא,כך זכרתי בדיעבד,נתנה לי בסיס מוצק לחיי.עוד עמוד לבניין.
כיום תודה לאל, לילדים רבים יש סבים ואולי זה דווקא סימן לתקופה טובה"עוד ישבו זקנים וזקנות בחוצות ירושלים ומישענתם בידם מרוב ימים"זוהי הנבואה של הנביא זכריה(שם ,ח') לימים טובים שיבואו.ואולי זה סימן שהם כבר כאן.
אז איך קורה שבכל זאת יש חתונות?
או,טוב ששאלת.1.אם אצל אחד מהם מתעורר הרצון המשפחתי(ילדים)
2.כשבודדים
3.אם מתאהבים ופוחדים שמישהו או מישהי תחטוף את זה שניראה בעיניהם הכי מקסימ.ה בעולם והשניים שהנ"ל,ולחץ חברתי .אז יש חתונה.