אהבה אובססיבית והשבת

ה?מ??שת?ה

"ה?נ?ה ה?נ??רות ו??י?ין

והנה הפ??ת ל?ב?ר?ך

והיב??טת

כה וכה ואיש א?ין

וידעת כי אני אורח?ך"----(עד כאן מובאה)האשה מרגישה ברוחו של הגבר האוהב.,בעלה שהלך לעולמו,הוא ישנו שם.המוות לא הפריד בין האוהבים.זוהי אהבה מפחידה.

"א?ל מולי מונחות יד?יך

לבנות ואין צמיד

הסינר הלבן לבגדייך

ו?בגדי לבנים תמיד"--הבגדים שלו הם התכריכים הלבנים,אבל רוחו משתתפת איתה בקבלת השבת והיא חשה בו למרות שאינה רואה אותו.בסוף קבלת השבת,זה מה שקורה------

"אז כ??לים הנרות .רק היין

שוקט כאשר נימזג

והיבטת כה וכה ואיש א?ין

ובכית :?מה גדול ה?ח?ג"---

כאן האהבה עוד סבירה,אבל בשירים אחרים של הקובץ הניפלא והמי?ר?א הזה,הוא רודף אחרי עקביה מתוך האדמה.מצד שני כשיש מצור ,הוא.בתור רוח,עובר קירות ומגן בעדה.מצד אחר,אם היא תצחק עם מרעיה,הוא ישרוף את ביתה עליה.

זה מביא אותי לרשומה של אברהם בורו,שהיפנה את הזרקור לצדדים הקיצוניים של האהבה.אם כי ספק אם זו עדיין אהבה או רכושנות.

בכל אופן אני ממליצה לפתוח את קובץ השירים"שמחת עניים"לאלתרמן.אין כמוהו חורז חרוזים ושופע רעיונות,אולי רק שלונסקי.(ואני מכירה היטב את השירה החדשה)

הערה:מדי פעם אני מקשיבה לראיונות עם סופרים ומשוררים שנישאלים את השאלה הבאה:איזה טיפ יש לך ליעץ לכותב המתחיל?.והתשובה הקבועה של כולם:לקרוא בלי סוף.ומפרטים את הסיבה.

אז קריאה מהנה על "אהבה "שונה ומוזרה שכמה פנים לה.

(הספר ממנו ליקטתי:"נתן אלתרמן-שירים שמכבר".הוצאת הקיבוץ המאוחד.החל בעמוד 149)